אבל נראה לי שכדאי לחסוך לכם קצת אי נעימות ועושק,ולספר לכם את הסיפור.
לפני מספר חודשים,בזמן ששוטטתי בפייסבוק,פתאום קיבלתי הודעה מחבר ותיק.
למדתי עם אותו בחור מספר שנים קודם,ומאז לא ממש היינו בקשר.
הבחור שאל מה שלומי,התעניין מה עושה בחיים,ובעיקר היה נורא נחמד ומנומס.
למחרת הלכתי לשבעה,סבתא של חבר טוב נפטרה ואני ניסתי להיות שם כמה שיותר.
במהלך השבעה קיבלתי פתאום שיחה לסלולרי מאותו חבר ישן,מעתה יקרא א’.
א נשמע נורא מתלהב מתחילת השיחה,וישר התחיל לשאול שאלות בסגנון "אתה אוהב לטייל? לבלות? להרוויח כסף?" התשובות היו כמובן "כן", אבל שביקשתי הסברים הוא רק אמר לי שהוא לא יכול לדבר כי הוא נורא עסוק,אבל שיש לו כרטיס אחד פנוי לאירוע מיוחד הערב,ובגלל שהוא חייב לי על שעזרתי לו להתכונן לאיזה גיבוש,הוא החליט לתת את זה לי,ואני צריך רק להגיע לבית הצנחן ברמת גן ב8 בערב.
אמרתי לו שאני לא יכול,אני אצל חברה בשבעה. א’ הכיר את החבר,הם גרים באותה עיר וחברים בעצמם.
לרגע הוא שתק וקצת גמגם,אבל אז הוא אמר לי בלי לחשוב פעמיים "זה יותר חשוב,תחזור לשבעה אחר כך,בא בשבילי"
ניסתי להבין על מה מדובר שוב,הוא לא הסכים לומר,התחמק ובסוף אמר שהוא חייב ללכת וניתק.
ניסתי לתפוס אותו שוב,הפעם ענה לי ט’,אח שלו,שגם למד איתי יחד.
ט’ בלי לחשוב פעמיים אמר לי "וואי! הוא הזמין אותך!? כנראה אתה ממש חשוב לו,אתה חייב להגיע" גם הוא לא סיפר דבר.
בערב,אחרי שהסקרנות בטיפשותי גברה עליי,הגעתי למקום שנקבע.
כבר מבחוץ היה אפשר לראות שהמקום מפוצץ,אנשים מכל גיל ומגזר.
נכנסתי וישר הקיפו אותי המוני בני אדם,שחייכו חיוכים רחבים מדי והיו נחמדים באופן מטריד.
אחרי דקה פגשתי שם את מ’ וי’. שניהם למדו איתו ועם זוג האחים יחד, שאלתי אותם אם יש להם מושג מה קורה כאן,אבל הם היו מבולבלים כמוני.
את מ’ א’ הביא,את י’ האח השני-ט’.
שמנו לב שלרוב האנשים יש מדבקות עם השם שלהם,ניסנו לשאול אותם על מה מדובר,הם רק חייכו,שאלו מי ה"מארח" שלנו,ואמרו שהוא כבר יסביר.
אחרי כמה דקות הגיע א’,כולו מחיוך בהתלהבות למראה שלנו,אבל עדיין לא מוכן להסביר מה קורה, "אתם תראו".
א’ התחיל להכיר אותנו לכל מיני אנשים,כולם בעלי מדבקות. "רואה את זה? הוא תותח!" "זאת שמה אחת הנשים היותר חכמות שאני מכיר,בוא תכיר".
כולם היו נחמדים,מחמיאים,מתעניינים. אומרים כמה מזל יש לנו שא החליט להזמין דוקא אותנו.
בשלב מסויים קיבלנו את האות,וכולם נהרו לתוך אולם גדול.
כל קירות האולם היו מלאיפ בפוסטרי ענק של אנשים מחייכים,גבר מוקף בחורות יפה,בחורה עושה סקי,ובגדול מעל לבמה סמל גדול עם כנפיים.
התיישבנו,אני ומ’ (הקורבן השני) אחד לי השני,א מיהר להקים אותנו,והסביר שהוא רוצה לשבת בנינו. מ’ ואני החלפנו מבטים מבולבלים,אבל אם הוא רוצה אז בסדר.
לאט לאט שמנו לב שאנחנו לא היחידים,כל הכסאות היו בעצם בנויים בצורת שלשות,כאשר תמיד ה"מארח" ישב במרכז.
א שלף מהתיק שלו שני עטים וזוג קלסרים,והביא לכל אחד מאיתנו,"תכתבו את כל השאלות שהיו לכם". נו טוב..
ההצגה התחילה.
לבמה עולה איש מבוגר,לבוש בחליפה שמשדרת יוקרה,ומתחיל לדבר תוך כדי חיוך רחב של יורד מהפנים: "ערב טוב לכולם... מזל של כולכם להיות כאן.. אני הייתי איש עסקים בערב עד שחבר גילה לי שלא צריך לעבוד קשה ולקרוע את התחת בשביל להתקיים..
אבל אני לא המארח שלכם הערב,אני רוצה להציג את %%^$& שלמרות פער הגילאים שלנו אנחנו חברים בלב ובנפש,אז קבלו את אחד האנשים היותר מוכשרים שאני מכיר!"
לקול מחיאות כפיים רמות מאוד עולה לבמה בחור צעיר,לבוש גם כאן בהידור,חולק אותו חיוך רחב,ומתחיל לדבר עם הרבה כריזמה.
"אני הייתי שחקן כדורגל עד שהכרתי את וורלדוואנצ’רס,הייתי עובד קשה,ישן מאוחר,אף פעם לא היה לי זמן לטייל או לבלות,אבל סתכלו עליי היום,רק בחצי השנה האחרונה הייתי ב8 חופשות!"
על המסך מתחילות לרוץ תמונות מהחופשות שלו,בליווי הסברים מצידו על איזה מקום יפה וכמה כייף היה. אחת לכמה תמונות "מתגנבת" למצגת תמונה של אותו בחור ללא חולצה מוקף בחורות,הוא והקהל צוחקים. יד המקרה.
הבחור פונה לקהל ואומר:לפני "כמה שנים את כל הטיסות הזמינו דרך סוכנות נסיעות,היום אינטרנט. סרטים ראו בקולנוע,היום במחשב. לפני כמה שנים טיולו דרך סוכן,אתם יכולים לנחש דרך מה יטיילו עוד שנתיים?"
הקהל צורח "וורלדוואנצ’רס!!!" בהתלהבות מטורפת.
הבחור מסביר על חבילת ההטבות שתגיע,על הנחות מטורפות,על מבצעים,הגרלות.
ואז הוא אומר: "ומה אם בשביל כל זה הייתי אומר לכם שאתם צריכים לשלם רק 10000 דולר חד פעמי? היה שווה?!" רוב הקהל שותק,חלק מהנהנים.
"5000 היה שווה"?! לקהל המהנהנים נוספו אנשים
"2000?!" אנשים מתחילים להריע
"500" אנשים קמים צועקים ומריעים
בשלב הזה חשבתי שהבנתי על מה מדובר. גוף גדול של המון לקוחות שהתאחדו,וכך בעצם מוציא הנחות ענק בתחום התיירות תוך הבטחה למספר קונים עצום.
אם זה מה שהם רוצים,אני אצטרף בכייף,לקבל הנחות בחינם רק בשביל להיות שותף באיזה איחוד? למה לא.
"אבל אפילו את זה לא תצטרכו לשלם,בשביל לקבל את כל החבילה הזאת תצטרכו לשלם רק 200 דולר לחודש! זהו! שווה לא?!"
זהו,הקהל באסטזה,אנשים על הכסאות,מוחאים כפיים בטירוף.
לא חשבתי שקיימים דברים כאלה,ובכל זאת,הקהל סוגד לבחור כאילו היה איזה אליל של כת נידחת.
בשלב הזה מ’ ואני כבר מזמן מבינים מה קורה כאן. כבר הבנו שזה לא "הקהל" שתמיד הריע,אלא אותם אנשים,אותם "מארחים" שהביאו את שאר החברה.
אנחנו מחליפים מבטים עם עוד "חדשים" כמונו,ורואים שגם להם אין מושג מה קורה כאן.
התסכלנו אחד על השני,קמנו ובאנו ללכת. א בלי לחשוב פעמיים תופס אותנו,וכותב (לא אומר,כותב.) על אחד הדפים "בבקשה אל תלכו,זה עוד מעט נגמר".
מ ואני מתיישבים,האמת שריחמנו עליו. הבנו שאותם אנשים חברים שלו,ואם נלך הוא יראה כלוזר שאפילו את האורחים שלו לא הצליח להשאיר עד הסוף.
הבחור ממשיך לדבר,משבח את וורלדוואנצ’רס,מסביר שהיא זכתה בפרסים כחברה החדשנית ביותר,אומר שאפילו ללקחות שלה יש כרטיס אשראי משלהם (ברגע זה א שולף מיד כרטיס אשראי ודוחף למ’ ולי אותו לפרצוף,"תראו זה אמיתי")
ואז מגיע העוקץ.
הבחור מסביר שבעוד מי שרק נרשם לחברה יקבל הנחות,יש אפשרות גם לעבוד בחברה,וכך להגיע למה שלהגדרות נקרא "הכנסה פסיבית",כסף בלי הצורך לעשות כלום.
כל שעליך לעשות הוא לשכנע אנשים נוספים לבוא. לאחר 4 תפסיק לשלם,יותר-תתחיל להכניס.
אה,וכמובן שצריך לשלם עוד 100 דולר חד פעמים ועוד 20 דולר לחודש. (יחידו 300 דולר ועוד 70 דולר לחודש)
סכום פעוט,ששוה את זה!
בכלל,במהלך כל המצגת מתייחסים לעשרות דולרים כעל גרושים. אגורות שתחזיר במהרה לחשבון הבנק וששווים את ההשקעה.
מציגים לנו משוואות,גרפים,הוכחות לכמה השיטה עובדות וכמה אפשר להרוויח,אומרים לנו שאחרי מספר חודשים החברה תממן לנו רכב. על המסך מוצג האמר חדש ונוצץ עם לוגו של וורלדוואנצ’רס.
מ’ ואני שוב באים ללכת,עברה כבר רבע שעה מאז הפעם הקודמת ולא נראה כאילו העניין מתקדם לקראת סיום. א’ שוב מבקש,שוב אומר עוד רגע,ואנחנו שוב מתיישבים.
שוב תמונות מבילויים,ארוחות,פגישות של חברי המועדון ("מכל העולם")
לבסוף עולים לבמה,בזה אחר זה מספר אנשים. גבר, אישה,נער,איש עסקים,הכל מהכל.
כל אחד עולה,מספר אתה הסיפור שלו,ומסיים בצעקת "טנקס יו וורלדוואנצ’רס!".
"לפני וורלדוואנצ’רס הייתי שמנה,היום אני מלאת בטחון ותראו איך אני נראת! טנקס יו וורלדוואנצ’רס!!!" הקהל מריע.
"אני הייתי איש עסקים,כל היום בנסיעות,לא ראיתי תאישה והילדים. היום אני כל הזמן בבית ומרוויח כפול! טנק יווורלדוואנצ’רס!!"
שוב מריעים..
אחד אחרי השני הם עולים ויורדים,כל אחד עם סיפור קורע לב על חייו לפני ואחרי,ועל כמה הם חייבים לוורלדוואנצ’רס.
ואז חוזר הבחור,מחייך כולו: "אם יש כאן אנשים שלא השתכנעו,שעדיין רוצים להמשיך לעבוד ולשלם כסף,אז בסדר.. לא נורא,אל תדאגו,החברים שלכם שהביאו אותכם לכאן לא יכעסו עליכם,הם עדיין יהיו חברים שלך,אבל חבל שבכל מקרה תחזרו בעתיד במקום להרוויח עכשיו."
כאן מ’ ואני כבר לא יכלנו. לא יכעסו עלינו?! א הוציא אותי משבעה של חבר שהוא עצמו מכיר. הוא אמר לי שטויות,בא למכור או אותי לאיזו חברה בשביל להרוויח עוד כמה שקלים.
קמנו ופשוט עזבנו.
בדרך החוצה עצרה אותנו בחורה,שאלה למה אנחנו הולכים,ואמרה שחבל תוך כדי זריקת מבטים שלא ניתן לפרש אחרת.
ברחבה בחוץ היה משהו שחסר קודם,גי’פ האמר חדש,זה שהיה במצגת,חנה לו ישר ממול ליציאה. לשכנע את המתלבטים האחרונים.
זו הייתה ההכרות הראשונה שלי עם החברה הזאת,אחריה הגיעה עוד אחת,רק שבה כבר לא הייתי כל כך תמים,והרבה פחות סבלן.
אז אם חבר ישן שואל אותכם אם אתם אוהבים לטייל,אבל לא מוכן להסביר- הגיע הזמן לנתק קשר.