לא גדולה לא קטנה,סוכה נורמלית שתכנס במרפסת ושלום על ישראל.
כשירדנו לאוטו נזכרתי במשהו חשוב שהייתי צריך לספר לו,אבל משומה לא הצלחתי להזכר מה.
אחי אמר שאם זה חשוב אני כבר אזכר,אני רק דאגתי מזה שאני מזדקן.
כשהגענו לאוטו ראינו משהו מוזר,לא זכרתי שחניתי באמצע הרמת זבל.
הרכב היה מוקף שמיכות ובקבוקים,עגלת מכולת מלאה במי יודע מה הייתה צמודה לדלת,ועל הרכב,ממש על המכסה מנוע,שכב לו בנוחות הומלס אחד.
בהתחלה התרגזתי. מי נראה לו שהוא?! האופציה של לדחוף לו איזה מוט בראש או לפחות להפעיל עליו את הווישרים נראתה לי מאוד קורצת.
אחי שהיה טיפוס יותר הומאני טען שלא צריך להשתמש בכח,ושאולי בקצת דיבורים נצליח לשכנע אותו לזוז.
ההומלס לא הגיב. הוא אפילו לא הרים את הראש להסתכל עלינו.
אני כבר הייתי מוכן עם המוט,אבל אחי בשלו, "בוא נפנה למשטרה".
נראה שלמשטרה היו דברים יותר חשובים לעשות,כי עד שהם ענו אנחנו קיבלנו רק צחוק של מוקדנית וניתוק צורם,"תתקשרו שהיה משהו חשוב באמת".
אני כבר חשבתי להתקשר שוב ולדווח על רצח של הומלס,אבל אחי לא התייאש,הוא אמר שאולי אם קצת שכנוע נוכל לחסוך את כל הבלאגן.
הוא חזר לדבר עם ההומלס,אבל הפעם לפני תחילת השיחה,הוא שלף מהארנק שטר של חמישים שקלים ונופף בפניו של הבחור.
"השתגעת?!" צעקתי. "אתה הולך לשלם לו בשביל שיזוז מהאוטו שלנו?!"
אבל אחי בשלו,אופטימי שכזה,הוא אמר שזה עדיף ושככה נחסוך בעיות.
ההומלס הגיב הפעם,נראה שאת השפה הזאת הוא הבין היטב. נתנו לו את הכסף,אבל לא יצאנו פרייארים,דרשנו ממנו קודם להתחייב שהוא לא יחזור יותר,
ואם זה לא מספיק הכרחנו אותו גם לחתום על דף.
הייתי עצוב על הכסף המיותר שאבד,אבל אחי אמר שזה לא נורא וזה מחיר פעוט לעומת להפטר לתמיד מההומלס ולקבל בחזרה את האוטו,אומנם מטונף,אבל לפחות אצלנו.
קנינו את הסוכה,אומנם קטנה ממה שקיוונו {היו חסרים לנו משומה 50 שקלים} אבל לפחות יש סוכה.
חזרנו הביתה והתחלנו לפרוק.
כשסיימנו לפרוק את הסכך,ירדנו חזרה לאוטו להביא את הסוכה,לא הספקתי להגיע לרכב כששמעתי קול מוכר.
על הרכב,בדיוק באותו המקום,היה שוב ההומלס,אבל הפעם הוא הביא גם חברים. עכשיו היו לנו על האוטו 3 גברים וכמה בקבוקי ערק.
זהו,כל כך התעצבנתי. איך הוא בכלל מעז?! כשההומלס ראה אותי הוא רק צחק. "היית שותף טוב לעסקים אז חזרתי, 100 שקל לכל אחד והפעם אנחנו באמת הולכים"
מה נראה לו?! שאני פרייאר?! הפעם המוט כבר היה באוויר,אבל אחי הגיע בזמן,הרגיע אותי,ואמר שאולי עדיף שנחזור הביתה ונחשוב לפני שאני אעשה משהו טיפשי.
לא הבנתי איך הוא יכול לא לקלוט. איך הוא לא מבין שמנצלים את התמימות שלו פעם אחרי פעם. אבל כיבדתי אותו,חוץ מזה שהוא הבטיח לי שהפעם ההומלס יקיים את ההבטחה
שלו,וכל הסיפור לא יחזור שוב.
בדרך לדירה נזכרתי מה רציתי לספר לו.
"שמעת מי חוזר הביתה?"
"מי?"
"גלעד שליט"
"שמעתי,הגיע הזמן,ועוד בעסקה כל כך טובה"
"כן,כמו האוטו אה?"