במוקדמות שנה שעברה הינו תותחים ועלינו לאליפות. לאחר שעלינו פורסמה החלטה שמספר הקבוצות יגדל וכעסנו שהשקענו סתם ויכולנו לשחוק פחות את השחקנים וגם לעלות ממקום יותר נמוך.
באליפות עצמה שמו אותנו באחד הבתים היותר קשים, אם לא הכי קשה. ביחד עם גרמניה-צרפת-סרביה-איטליה-לטביה.
6 משחקים, 4 הפסדים, 2 נצחונות.
כדי לעלות שלב הינו צריכים 3 נצחונות, אבל לא הצלחנו לעבור ב-3 המשחקים הראשונים את גרמניה וצרפת על שלל שחקני ה-NBA שלהם ואת סרביה המאומנת.
נצחון הבכורה שלנו היה במשחק במחזור ה-4, נגד לטביה החלשה בבית.
במשחק האחרון נגד איטליה דרסנו אותם במשך 3 רבעים, ואז את הרבע הרביעי סיימנו ללא סל שדה, נכנסו להערכה, ונצחנו בשניה האחרונה בזכות עבירה טפשית של ברניאני על יניב גרין- שהלך לקו וקלע 1 מ-2.
מישהו ראה? מישהו עקב?
1) ההרגשה במשחקים היתה שמאמן נבחרת ישראל, אריק שיבק, הולך עם הראש בקיר כמו מאמן ישראלי שמתעקש לשחק רק עם הזרים שלו גם כשהם לא נותנים תפוקה טובה.
הרבה פעמים השדרים בטלויזיה וגם אני תהו למה לא נכנסים שחקנים אחרים כדי לרענן את השורות ולנסות לתת את מה שמי שכעת על המגרש לא נותן גם ככה.
בנוסף, מה נסגר עם הרוטציה? בשביל מה היתה הכנה אם באליפות עצמה אף שחקן לא יודע מה מעמדו וההרכבים משתנים על ימין ועל שמאל.
2) והשאלה הכי גדולה- עמדת הפנים. רוברט רוטבארט ברור למה לא הכנסת אותו לסגל- גובה זה לא הכל, צריך גם יכולת. אבל האם אין עוד שחקנים ישראלים גבוהים שאפשר לנסות לתת להם הזדמנות כמו ההזדמנויות החוזרות והרבות מדי שקיבל רוטאברט בשנים האחרונות?
3) ומה עם קוקיה? אם הוא הציג באימונים יכולות כ"כ גרועות למה הוא נכלל בסגל הסופי? ואם הוא היה בסדר, למה הוא לא שיחק? בשנה שעברה הוא היווה הבדל עצום מתחת לסלים, מאז הוא עבר פציעה קשה שהשביתה אותו להרבה זמן, אבל אני מניח שהוא כן כשיר לשחק אם לקחו אותו לאליפות בסוף. אז למה לא לתת לו זמן פרקט? השחקנים שלנו גם ככה איבדו ריבאונדים לשחקני היריבות על ימין ועל שמאל.
יש דיעה שטוענת שהנבחרת עמדה בציפיות. ששמו אותנו בבית הכי קשה, ואף אחד לא חשב שנעבור את צרפת-גרמניה-סרביה, ואילו את לטביה ואיטליה שכן ציפו שנעבור- כן עברנו.
כל זה במיוחד כשבצל שביתת השחקנים ב-NBA הגיעו הרבה שחקנים טובים לאליפות כדי לשמור על כושר משחק, וכששחקן ה-NBA שלנו, עמרי כספי, נפצע לפני האליפות ולא השתתף.
אני חושב, שאחרי היכולות שהצגנו שנה שעברה היתה ציפייה מטורפת לנבחרת חזקה הרבה יותר, ושיכולנו לגנוב משחק לכל אחת מ3 הנבחרות שהובילו עלינו. נגד גרמניה וצרפת פשוט לא נסינו, ונגד סרביה החזקנו מעמד לא רע בכלל ורק נפלנו בדקות האחרונות של הרבע האחרון.
לא יודע מה איתכם, אני כן מאוכזב. אבל אתם יודעים איך אומרים- כגודל הציפייה גודל האכזבה. אז אולי עכשיו שאנחנו לא מצפים- באליפות הבאה נפתיע.