http://news.walla.co.il/?w=/2/1823993
בתגובה 109 לכתבה כתוב:
לפני 3,000 שנים גרתי ברח’ דוד המלך 10 בירושלים, 4 סמטאות בסמוך לארמונו של שלמה המלך. עבדתי במסחר, מכרתי כדים והתפרנסתי יפה. הקמתי משפחה למופת, 5 ילדים ואישה אשת חיל. כך חייתי באושר במשך 1,000 שנים. לפתע פרצה מלחמה, הרומאים כבשו את ארץ ישראל, החריבו את בית המקדש, שרפו את ביתי, עקרו אותי ואת בני משפחתי ממולדתי והגלו אותנו מחוץ לארצינו. שם, בגלות, ניסיתי בעמל רב להתפרנס בכבוד ולבנות קורת גג לבני משפחתי. אך במשך 2,000 שנים, התנכלו לי ולבני משפחתי, רדפו אותנו, ביצעו בנו פוגרומים, על לא עוול בכפינו. השיא ארע לפני כ-70 שנה, אז השמידו רבים מבני משפחתי באופן שיטתי ובאכזריות שלא ידעה האונושות קודם לכן. הצלחתי לשרוד, נסתי על נפשי והצלחתי בדרכים עקלקלות לשוב לארצי מולדתי לאחר 2,000 שנות גלות.
התחלתי לחפש את ביתי אשר היה אז ברח’ דוד המלך 10 בירושלים.
את ביתי לא מצאתי אלא חורבות בלבד. התחלתי בעמל רב לבנות את ביתי מחדש. והנה בוקר אחד שמעתי דפיקות חזקות על דלת ביתי. פתחתי את הדלת ומולי עמדו 3 ישמעאלים עם סכינים ארוכות בידיהם והודיעו לי בלי להניד עפעף כי עליי לעזוב את ביתי, את עירי ואת ארצי מולדתי באופן מיידי. ניסיתי להסביר להם שחייתי פה במשך למעלה מ-1,200 שנים ואז בעל כרחי ושלא ברצוני הוגליתי לארצות אחרות שם חייתי במשך 2,000 שנים חיי סבל ומכאוב. והנה סוף כל סוף לאחר שהצלחתי לשרוד שבתי לביתי על מנת לחיות את חיי בכבוד בשקט ובשלווה כבימים ההם בטרם הוגליתי מביתי. למרות הסבריי המשיכו הישמעאלים לאיים עליי והודיעו לי שעד סוף החודש עליי לעזוב את ביתי ולשוב לגלות. באותה עת שלטו הבריטים בארץ. פניתי למושל והודעתי לו על האיומים של הישמעאלים וביקשתי את עזרתו. במקביל פניתי למספר יהודים אשר שבו עימי מהגלות וגם עליהם איימו הישמעאלים וביחד טיכסנו עיצה כיצד להגן על עצמינו במקרה והישמעאלים ירצו לפגוע בנו. המושל הבריטי קרא לנציג שלנו ולנציג של הישמעאלים והציע לחלק את הארץ בינינו בחלקים שווים. למרות שידענו כי הארץ שייכת לנו מכח זכותינו ההסטורית והמוסרית עליה, בכל זאת הסכמנו לחלוקת הארץ על מנת למנוע שפיכות דמים ועל מנת לחיות בשלום עם הישמעאלים במיוחד בנסיבות בהן סבלנו כל כך משך 2,000 שנים בגלות וחיפשנו קצת שקט ושלווה. הודענו על הסכמתינו למושל הבריטי. לעומתינו, הישמעאלים הודיעו כי הם אינם מסכימים להצעת החלוקה של המושל הבריטי. מאותו היום החלו הישמעאלים לרדוף אותנו להתנכל לנו ולרצוח בנו. הישמעאלים הודיעו כי לא יפסיקו עד שאחרון היהודים יעזוב את הארץ. בלית ברירה התחלנו להוציא לפועל את תכנית ההגנה שלנו, הדפנו את הישמעאלים אך הם בהמוניהם תקפו אותנו שוב ושוב. בלית ברירה גם הפעם התחלנו לבנות תכנית פעולה חדשה, לא רק תכנית מגננה אלא פעולות תקיפה בבחינת "הקם להרגך השכם להורגו" ובבחינת "אם אנחנו לא נישן בשקט גם הצד השני לא יישן בשקט". פעולות התקיפה שלנו הוכיחו את עצמן, למרות שהיינו מיעוט הצלחנו למגר את הישמעאלים. כשהם הרגישו את נחת זרועינו חלקם נכנעו, חלקם תפסו את רגליהם וברחו וחלקם גורשו על ידינו על מנת שלא ימשיכו לרצוח בנו יותר. אנו המשכנו בבניית הארץ והישמעאלים המובסים המשיכו בשנאתם כלפינו ולא בחלו בשום אמצעי להמשיך ולרדוף אותנו. הם יזמו נגדינו מלחמות רבות, ניסו להפתיע אותנו אך לא יכלו לנו. אותם ישמעאלים אשר הובסו התאגדו ביניהם מפאת גורלם המשותף והחליטו שהם עם. הם אף החליטו שהארץ היא ארצם מימים ימימה ושמה "פלסטין" למרות שמעולם הם לא שלטו בה ומעולם לא הקימו בה שלטון ולא ממשלה. הם הודיעו עוד שהמקומות בהם הם גרו בעבר ושכיום גרים בהם היהודים ייקראו "שטחים" ו"כיבוש". אנחנו כמובן ידענו את האמת לאמיתה. ידענו שהגדרות כמו "שטחים" ו "כיבוש" הם שקר וכזב שהרי לולא רצונם ומעשיהם בפועל של הישמעאלים לבטל את קיומינו פה בארצינו ולהגלות אותנו שוב מארצינו, אזי לא היה "כיבוש" ולא היו "שטחים". הישמעאלים פשוט ניסו לכלותינו ופשוט הפסידו לנו. זה הכל. זו כל התורה כולה. וכן, יש סיבה ויש מסובב.
על החתום: ניל"י.
מה דעתכם?