באמצע השבוע חצי פלוגה חטפה קלקול קיבה. מה שמעניין הוא שאני בכלל לא הייתי בבסיס ביום שלפני אלא הייתי כל היום בחרפ וחזרתי רק יום אחרי. ולא אכלתי איתם אף ארוחה-בוקר, צהרים וערב.
לכולם זה נמשך רק יום אחד, אני לצערי עד היום סובל מזה. אולי מה שיש לי לא נובע מאותה סיבה כמו האחרים ופשוט העיתוי יצא מוזר.
אתמול הלכתי לביקור רופא (למי שלא יודע-זאת רשת המרפאות שמטפלת בחיילים מחוץ לצבא) אחרי שני התקפים נוראיים, ומרפי היכה לי בפנים. כל התור אני סובל, ואיך שאני נכנס לרופא הבטן שלי נעמדה דום. הרופא לא האמין לי ואמר לי לחזור ליחידה, וכל ההתחננויות שאני מפחד שאני לא אוכל לצלוח נסיעה של 4 שעות לבסיס לא עזרו. הוא בינתיים כתב והדפיס את ההערכה שלו כשלפתע הוא אמר-"איזו מערכת דפוקה. הדפיסה בטעות ג. טוב זכית מההפקר יש לך ג אחד".
אני מבין את הרופא שלא האמין לי. כשנכנסתי להבדק כל הסימנים הראו שאין שום בעיות ואני בריא. אבל עדיין זה גורם לפחד מה יהיה בפעם הבאה, כשאולי יהיה משהו יותר רציני ושוב לא יאמינו.
בינתיים יצא מתאים כי יש לי חתונה של בנדוד היום שלא אישרו לי לצאת אליה (אפילו שאני כבר שנה בצבא ככה שיש לי חלק מההכשרה. ואפילו שהשבוע זה שבוע משמש=מטבחים שמירות מטבחים שמירות, ככה שמה בדיוק לעזאזל הייתי אמור להפסיד השבוע בזה שהיו נותנים לי לככת לאירוע משפחתי ביום הראשון של השבוע שהוא גם ככה חצי יום בגלל ההגעה) ועכשיו נראה שאני כן אלך. מה גם שלא הספקתי להסתפר הסופש בגלל שעות ביציאה (3, גם הן הראשונות שלי אחרי שנה) אז אני אלך תכף ואנצל מדוח מצ וספר צבאי.
בינתיים אני מרגיש הרבה יותר טוב, וכדי לשמור על זה ככה אני לא אוכל כלום מאתמול בצהרים, אפילו שבלילה הייתי בעל האש. לא נחמד בכלל, אבל יהיה טוב.[ההודעה נערכה על-ידי Admin ב-07/09/2008 12:29:17]