אולי נגיב מחר מה אני חושב על הספר.
עוד מישהו היה (או עדיין) עסוק בספר בימים האחרונים?
ראשי > דיבורים > סיימתי את הארי פוטר
אולי נגיב מחר מה אני חושב על הספר.
עוד מישהו היה (או עדיין) עסוק בספר בימים האחרונים?
אני לא הכי אוהב לקרוא ספרים, האחרון שקראתי היה ממש מזמן.
אם הוא לא ממש מעניין, אחרי 3 דקות אני מפסיק לקרוא, אם הוא מענין אני גומר אותו בשניה.
קראתי את הארי פוטר הראשון והשני(או השלישי, או אולי את כל השלושל. עזבו, לא זוכר), ממש לא התלהבתי.
ספר בידיוני מידי, מושך את העלילה. לדעתי, דיי ילדותי.
אני לא יודע למה כ"כ הרבה אנשים התלהבו מממנו.
אבל אם אהבת אותו, בכייף שלך.
אני יודע ש**** ו**** ו***** וכמובן **** ועוד כמה ימותו
אל תנסו לחשב שמות עפ"י מספר כוכביות כפי שאתם שמים לב השעה עם רבע ל6 וחישוב לא דבר שאני כל כך יכול לבצע כרגע ..
קראתי את ההתחלה של הראשון ופרשתי..
יש איזה עמוד שנותן מידע על הכול
אבל לפי מה שאומרים איך הפרק שמראה מה קרה איתם הוא כעיתון והרבה חושבים שזה דפוק
אבל בלי קשר אחרי הספר השישי והסרטים ושחלבו את הפרה הזאתי כבר הלך הכיף בזה
עכשיו יש לגמור את השביעי ולראות את הסרטים השישי והשביעי ולגמור עם זה
זה די מעצבן שזה נהיה דפוק כזה וזה הורס את החוויה של הספר
בשביל הספויילרים תחפשו כתבות על הארי פלוצר באתרי החדשות הישראליים
באחד מהם נתנו לינק לאתר שפרסם ספויילרים
אבל מכיוון שלא יצא לי לקרוא את ה6...
סתם בזבוז זמן!!!!
בנתיים סתם טוחנים על ההיסטוריה של דמבלדור
שיצא כבר בעברית כוסשלדוה של גילי בר הלל
את הספר הקודם קראתי מתורגם באינטרנט חח
היה כזה פורום של מתרגמים וכל כמה זמן הם שיחררו כמה פרקים
נכנסתי לפורום הזה והוא כבר לא קיים, ככה שבנתיים מסתדרים באנגלית, שגם אני לא ממש אוהב
הם מנסים לתרגם אבל בשביל תרגום נורמלי תחכו
סדרת הארי פוטר תמיד הייתה איטית
על מה אתם מתלוננים?
זה מה שכיף בזה
ג’יי קיי רולינג יכולה לכתוב הרבה על מה שקורה ביום יום ויודעת מה לקצר
אם קראתם ספרים קודמים בסדרה הייתם שמים לב שמשהו שקראתם בספר כלשהו היה מופיע שוב בספר אחר
אם זה ה pensieve שנראה לי הופיע בראשון ושוב בחמישי עם סנייפ
נחמד לראות איך כל הדברים מתחברים
אני בעמוד 500 ומשהו ועד עכשיו זה נחמד
וזה 700 ומשהו עמודים
ואם אתה שם לב לעמודים אז אתה לא נהנה מהסיפור אז פשוט תזרוק את הספר
ואם אתה חושב שזה הרבה תנסה לקרוא את שר הטבעות...
מעניין יהיה לראות איך יעבירו את זה למסך
כשיצמצמו את כל הדיבורים אני מניח שאוכלי מוות יופיעו כל כמה שניות
זה יהיה כמו למצוא את וולדו (אפי בגרסה העברית)
עריכה:
ספר נחמד, החמישי היה הכי טוב
היה די קל להרוג את וולדמורט
אחרי שנפטרים מאוכלי המוות ומהחיבור בין הארי ווולדמורט (שגורם לכאב להארי כל פעם שוולדמורט כועס - וזה קורה הרבה בספר)
הסוף נחמד בשביל להראות שהאהבה נצחה והכול טוב ויפה אבל לא אומרת מה קרה עם האנשים
למשל אם האגריד עדיין בהוגוורטס
מה קורה לגרופ
מה קורה לג’ורג’
קינגסלי
גריפוק
ביל ופלור
הארי - במה הוא עובד אם בכלל (אותו דבר עם רון, ג’יני, הרמיוני)
לאמברידג’
לאוליבנדר
לדמנטורים וכו’
המתים הם וולדמורט, קראב, קולין קריבי, כל אוכלי המוות שהיו בהוגוורטס (לפחות זה מה שהבנתי למרות שהמוות שלהם לא בטוח...)
פרד ויזלי, טונקס, רמוס לופין, דובי גמד הבית, נגיני הנחש של וולדמורט, חבורה של תלמידי הוגוורטס חסרי שם, סוורוס סנייפ, גרינדלוולד, מודי עין הזעם, דירק קרסוול ועוד איזה אחד נתפסו אבל אני לא זוכר אם (אם בכלל היה כתוב) הרגו אותם או שלחו לאזקבן, גרגורוביטץ’ - יצרן שרביטים,בת’ילדה בגשוט - כתבה ספר על היסטוריה של הקסם, פיטר פטיגרו - וורמטייל (אולי יש עוד שאני לא זוכר)
קריצ’ר נהיה טוב, פרסי נהיה טוב, סנייפ תמיד היה טוב, נוויל נהיה מורה בהוגוורטס אבל אני לא יודע של מה
אמרו בחלק מהמקומות שהוא הפך למורה לצמחים אבל נראה לי יותר הגיוני שהוא יהפוך מורה ל defence against the dark arts
ומישהו יודע מה הציור על הכריכה האמריקאית אמור להיות?
עד עכשיו הכריכות היו הגיוניות - זה לא נראה ביער וזה לא נראה בטירה
עוד עריכה:
הנה עוד קצת פרטים על מה שקורה אחר כך
http://www.msnbc.msn.com/id/19959323/
והאוהדים של הספר צדקו כמו שהם צדקו בספר השישי (לגבי לאן הארי הולך בתחילת הספר ומי האיש שנראה כמו אריה)
כמו שניחשו סנייפ היה טוב (למרות שהיו ניחושים שהוא רע וגם שהוא פועל למען עצמו), רגולוס בלאק הוא באמת RAB, הארי הוא באמת הורקרוקס, הארי וג’יני, רון והרמיוני
וולדמורט היה הרבה יותר חלש הפעם למרות שהוא הראה כאילו הוא חזק
היה רק אדם זאב אחד איתו, כמה ענקים, הדמנטורים לא התערבו בלחימה, העכבישים פרצו לטירה אבל התחילו להעיף אותם לפני שאפשר היה להבין בעד מי הם לוחמים - למרות שאחר כך כתוב שהם בעד וולדמורט
יש פחות ממאה אוכלי מוות
זה מה שקורה כיום שכל אחד משתמט מהצבא
בצד השני כמעט כל היצורים בבריטניה היו בטירה
ענק אחד, חצי ענק, סנטאורים, גמדי בית, תלמידים, מסדר עוף החול, הצבא של דמבלדור, רוחות, האנשים בתמונות (למרות שלא ברור אם הם ברחו או הלכו למטה לראות מה קורה ולהזהיר את האנשים)
תסטרלים (thestrals), הגריפין שעזר לסיריוס לברוח בספר השלישי
אני לא זוכר אם היו עוד[ההודעה נערכה על-ידי Nameless ב-28/07/2007 21:23:11]
די עצוב, במיוחד שהיא מתה 17 שנה קודם
והציור על הכריכה האמריקאית עם כל הזהב הוא מן הסתם בגרינגוטס כשהם בכספת וכל האוצר נהיה רותח ונופל עליהם O_O
לא הגיוני שהם יצאו מזה בחיים האמת
הרסת לי חצי ספר!
אני רק בעמוד 520
לא הגיוני שהם יצאו מזה בחיים האמת
לספר קוראים הארי פוטר והוא מספר על קסמים.
זה שהם יצאו בחיים נראה לך בעייתי כאן?!
אם אתה נכנס לטופיק על ספר שרק עכשיו יצא ולא מצפה לספויילרים זאת בעיה שלך
הייתי מבין את זה אם זה היה לפני שהוא היה יוצא וכול הדיבור היה על שמועות
וההודעה שלי ארוכה, והיית יכול להפסיק לקרוא כשקראת את הספויילר הראשון
יש לך עוד 200 ומשהו סך הכול, וזה לא מה שקורה, זה איך שזה קורה
כמו שאמרתי עם השישי והשביעי הזמן שיש להעלות השערות והסופרת שמדברת בכל כך הרבה ריאיונות אז כבר יודעים מה יקרה
הכיף בספר זה איך הכול קורה
הציור עם כל הזהב הוא בגרסה הבריטית בגרסת הילדים
בארץ מוכרים את הגרסה האמריקאית לילדים (אני לא חושב שיש גרסה אמריקאית למבוגרים) ואת הגרסה הבריטית למבוגרים
בכל מקרה עכשיו הסדרה שווה לתחת
זה היה נהדר כל עוד זה נמשך אבל אחרי שקוראים את הספר האחרון ויודעים מה קורה ושלא תלמד עוד על עולם הקסמים הזה ושמה שתוכל ללמוד די שולי או שיציגו אותו בצורה משעממת כבר נעלם הכיף
בכל מקרה עכשיו הסדרה שווה לתחת
זה היה נהדר כל עוד זה נמשך אבל אחרי שקוראים את הספר האחרון ויודעים מה קורה ושלא תלמד עוד על עולם הקסמים הזה ושמה שתוכל ללמוד די שולי או שיציגו אותו בצורה משעממת כבר נעלם הכיף
נראה לך שזה מה שיהיה?!
עוד כמה שנים שהגברת ג’י קי תבזבז כמה מיליונים,ויהיה לה חסרון קטן בחשבון בנק,היא תחזיר תפרה לשוק ותנצל אותה עד הסנט האחרון
והגיבור יהיה הבן של **** ו ****
אבל היא אולי תוציא ספרים שמרחיבים על העולם הזה כמו שהיא עשתה ל comic relief כשהיא כתבה שניים מהספרים שמוזכרים בספרי הארי פוטר (ספרי לימוד)
היא אמרה שהיא מתכוונת להוציא ספרים אחרים
בכל מקרה יש לה מספיק אפשרויות להשיג כסף מזה
קודם כול יש הארי פוטר באנגלית אמריקאית אנגלית בריטית לילדים ואנגלית בריטית למבוגרים
היא יכולה למכור את הזיכיון לתחפושת של הארי פוטר שאני בטוח שכבר נעשה
התחפושת תהיה כובע שחור מחודד (של מכשפות) גלימה שחורה מטה קסמים ואולי משקפיים
משהו כזה
יהיו יומנים
יהיו את הסרטים (נשארו שניים)
יהיו ממתקים, משחקי קופסא, פוסטרים, מדבקות, כיסויי מיטה וכריות, ועוד ועוד
ועכשיו שוולדמורט מת והיא אמרה שהארי ורון אורורים (aurors) אני בספק אם יהיה צורך בעוד
למרות שאולי מישהו כמו וולדמורט יגדל בארץ אחרת כמו שגרינדלוולד לא היה בבריטניה
ואז אולי תהיה אפשרות לסדרת המשך
מידי פעם אנשים אנונימיים מתרגים פרק או משו
הפורום גם מלא בספויילרים
לחץ כאן
הנה מה שמצאתי עכשיו,
פרק ראשון באתר עצמו..
פרק שני
פרק 2 – לזכרו:
הארי דימם. אוחז בידו השמאלית עם ידו הימנית, מייחל לרגע של נשימה, מפלס את דרכו לעבר דלת חדר השינה שלו. ואז נשמעה גריסה של חרסינה שבורה. הוא דרך על ספל של תה קר שישב על הרצפה מחוץ לחדר השינה שלו.
"מה לכל --?"
הוא הסתכל סביב, השטח של בית מספר 4, בדרך פריווט, היה מוזנח. כנראה ספל התה היה רעיונו החכם של דאדלי חסר הדעת למלכודת. שומר על ידו המדממת מוגבהת, הארי אסף את כל שברי הספל עם ידו השנייה וזרק אותם לתוך פח הזבל הדחוס ממילא, שבקושי היה ניתן להבחין בו בתוך חדרו. ואז הוא חצה את הדרך עד לחדר המקלחת כדי לשטוף את ידו מתחת לברז.
זה היה טיפשי, חסר ערך ומרגיז שעדיין נותרו לו 4 ימים עד שיוכל לבצע איזשהו קסם... אך הוא היה חייב להודות שהחתך המעצבן הזה באצבעו הכניע אותו. הוא לעולם לא למד איך לרפא פצעים וחבלות, ועכשיו הוא התחיל לחשוב על זה - בפרט שלפניו תוכניות מיידיות - זה נראה פגם רציני בהשכלתו כקוסם. מכין לעצמו הערה בראשו לשאול את הרמיוני איך עושים זאת, הוא השתמש בחבילה גדולה מאוד של נייר טואלט כדי לנגב כמה תה שהוא רק יכל לפני שחזר לחדרו וטרק את הדלת מאחוריו.
הארי בזבז את כל הבוקר בלרוקן את מזוודת בית הספר שלו זו הפעם הראשונה מאז שארז אותה לפני 6 שנים. מתחילת לימודיו בבית הספר, הוא בקושי רפרף, החליף או עדכן שלושה רבעים מהתכנים שבמזוודתו, משאיר כותרים הרוסים כעיי חורבות בתחתית - נוצות ישנות, עיני חיפושית מיובשות, גרביים בודדות שכבר אינן מתאימות עוד. דקות לפני כן, הארי טמן את ידו בתוך כל הקש הזה, חווה כאב נוקב וחד באצבעתו הרביעית בידו הימנית, הוא משך את ידו וראה דם רב.
הוא המשיך עכשיו קצת יותר בזהירות. כורע ברך ליד המזוודה שוב, הוא גישש בתחתית, ולאחר מציאה והחזרתם של תג ישן שהבהב בקושי בין תמכו בסדריק דיגורי ופוטר מסריח, מלשינוסקופ שבור, ותליון נוסף בפנים החתום על השם ר.א.ב., הוא גילה לבסוף את הלהב החד שגרם לנזק. הוא זיהה אותו מיד. זה היה רסיס באורך של 3 סנטימטרים של המראה המכושפת שסנדקו, סיריוס, נתן לו. הארי הניח את הרסיס בצד המזוודה בזהירות ושכב לצד המזוודה, שום דבר לא הזכיר לו יותר מהרסיס הזה את סנדקו, שכן זו הייתה המתנה האחרונה שהביא לו.
הארי התיישב ובחן את החתיכה עם קצוותיה המשוננים שבה הוא חתך את עצמו, רואה בה רק את התשקפות עינו הירוקה הבוהקת. הוא מיקם את הרסיס מעל גליון הבוקר של הנביא היומי, ששכב שם על המיטה מבלי שפתחו אותו וקראו בו, וניסה לדכא את פרץ הזכרונות המרירים שתקפו אותו,זכרונות של חרטה וההשתוקקות שגילויה של המראה הייתה מקרית ונגרמה ע"י תקיפתו של הזבל שנשאר במזוודה.
זה לקח שעה נוספת לרוקן את המזוודה לגמרי, הארי זרק את הפריטים חסרי השימוש, וסידר בערימות את הנשאר במידה ואולי הוא יזדקק להם מעתה. גלימות בית הספר והקווידיץ’, הקדירה, מגילות הקלף, הנוצות ורוב ספרי הלמידה שלו הוצבו בערימה בפינה השמאלית הרחוקה של החדר. הוא תהה מה דודו ודודתו יעשו איתם; ישרפו אותם באמצע הלילה, קרוב לוודאי, כמו שהם היו ראייה לפשע איום וקשה. לבושו המוגלגי, גלימת ההעילמות, ערכת השיקויים, ספרים מסויימים, אלבום התמונות שהאגריד נתן לו פעם, חבילת מכתבים ושרביטו נארזו למשהו שנראה כמו שק ישן. בכיס הקדמי ניצבה מפת הקונדסאים והתליון שחתום עליו ר.א.ב. התליון התאים למקום הזה של כבוד, לא רק בגלל שהוא היה בעל ערך – לכל אדם נורמלי זה זה נראה חסר ערך – אלא בגלל מה שזה עלה להשיג אותו.
הערימה הכבדה, הגדולה למדי הייתה של עיתונים והיא הונחה על שולחן הכתיבה ליד התנשמת הלבנה שלו, הדוויג: כל עיתון הוא זכר ליום שהארי בילה בדרך פריווט הקיץ.
הוא קם מהרצפה, התמתח, והתקדם לעבר שולחן הכתיבה. הדוויג לא זעה כשהארי התחיל לרפרף בין העיתונים, זורק אותם לערימת האשפה אחד אחרי השני. התנשמת ישנה, או זייפה שינה; היא כעסה על הארי בגלל הזמן המועט שהורשה לה לשהות מחוץ לכלובה בזמן הזה.
כשהוא קרוב לתחתית הערימה של העיתונים, הארי האט, מחפש אחר בעיה מסויימת שידע שהגיעה זמן קצר לאחר שהוא עצמו הגיע לדרך פריווט הקיץ; הוא זכר שהיה תזכיר קצר בעמוד השער על התפטרותה של צ’אריטי בורבאג’, המורה ללימודי המוגלגים בהוגוורטס. לבסוף הוא מצא זאת. הוא העביר לעמוד 10, שקע לתוך כיסא שולחן הכתיבה וקרא מחדש את המאמר שהוא חיפש.
נזכור את אלבוס דמבלדור
נכתב ע"י אלפיאס דוג’
פגשתי את אלבוס דמבלדור בגיל 11, ביומנו הראשון בהוגוורטס.המשיכה המשותפת שלנו הייתה ללא ספק לאור העובדה ששנינו הרגשנו כזרים. אני לקיתי באבעבועות דרקונים זמן קצר לפני הגעתי לבית הספר, וכאשר כבר לא הייתי מדבק, פניי היו מנוקדות באבעבועות בגוון ירוק, דבר שלא עודד אף אחד להתקרב אליי. החלק שלו, אלבוס הגיע להוגוורטס עם מוניטין של שם רע ולא רצוי. בקושי שנה לפני כן, אביו, פרסיבל, הורשע בהתקפה פראית ומפורסמת כנגד 3 מוגלגים קטנים .
אלבוס לעולם לא ניסה להתכחש לכך שאביו (שלעתיד מת באזקבאן) ביצע את הפשע הזה; להפך, כשאזרתי אומץ לשאול אותו, הוא הבטיח לי שהוא ידע שאביו היה אשם. מעבר לכך, דמבלדור סרב לדבר על העסקים הכושלים, למרות שהמון ניסו לשכנע אותו לדבר על כך. האמנם, אנשים נמנעו מלברך את אלבוס על פעולת אביו והניחו שהוא, כמו אביו, שונא-מוגלגים. הם לא יכלו לטעות יותר מזה: שכל מי שבאמת הכיר את אלבוס העיד, לעולם לא הייתה לו נטייה להתרחק ממוגלגים. בעצם, נחישותו של אלבוס לשמירה על זכויות המוגלגים גרמה לו לצבור הרבה אויבים בשנים החולפות.
במשך החודשים הללו, בכל אופן, תהילתו של אלבוס גרמה להאפיל על פשעו של אביו. לקראת סיום שנתו הראשונה הוא כבר לא נודע כבנו של שונא-מוגלגים, אלא כאחד התלמידים המבריקים ביותר שנודעו בבית הספר. אלו מאיתנו שהייתה להם הזכות להיות חבריו הפיקו תועלת מדוגמתו, וזאת מבלי להזכיר את עזרתו העקבית והעידוד המתמשך ורוחב ליבו, כמובן. הוא הודה בפניי מאוחר יותר בחייו שהוא ידע כבר אז שתענוגו הגדול ביותר חבוי בלמידה.
הוא לא רק זכה בכל פרס שבית הספר הציע, הוא היה אף בהתכתבות תמידית עם כל הקוסמים המובילים, בייחוד ניקולאס פלאמל, האלכימאי המפורסם; בתחילדה באגשוט, ההיסטוריונית הידועה; ואדאלברט וולפינג, הוגה התאוריות הקסום. כמה מעבודותיו הגדולות מצאו את דרכן אל בתי הפצה לאור כמו שינוי צורה היום, אתגרים בכישוף והכנת שיקויים מעשית. עתידו של דמבלדור נראה היה מטאורי, והשאלה היחידה שנותרה הייתה מתי הוא יהיה שר הקסמים. למרות שזה היה צפוי בשנים האחרונות שהוא בזמן לקחת את העבודה הזאת, בכל אופן, לעולם לא היו לו שאיפות מיניסטריאליות.
שלוש שנים לאחר שהגענו להוגוורטס, אחיו של אלבוס, אברפורת’, הגיע גם הוא לבית הספר. הם לא היו דומים: אברפורת’ מעולם לא היה שקדן ולמדני ולא כמו אלבוס, הוא העדיף ליישב ויכוחים בכחו השרביט, מאשר בדיון צודק. אך, זה לא נכון לנחש, כמו כמה שנחשו, שהאחים לא היו חברים. הם הסתדרו בצורה נוחה למרות העניין שהיו כל כך שונים. בהגינות לאברפורת’, חייבים להודות שמחייה בצילו של אלבוס בסך הכל הייתה חוויה נעימה. אברפורת’ היה פחות זוהר מאלבוס וזה היה סיכון בחברות ביניהם אך אלבוס לא יכול היה להיות אח נפלא כל כך.
כשאלבוס ואני עזבנו את הוגוורטס התכוונו לקחת את הסיור המסורתי בעולם ביחד, ללכת לבקר ולצפות בקוסמים זרים, לפני שכל אחד יפנה לדרך שלו. אך למרבה הצער, טרגדיה התערבה בחייו של אלבוס. בערב בו היינו המורים לצאת לטיול, אמו של אלבוס, קנדרה, מתה. היא השאירה את אלבוס ראש המשפחה והמפרנס היחיד. אני דחיתי את העזיבה שלי זמן ארוך דיו כדי להוקיר כבוד בלוויתה של קנדרה, ואז עזבתי למה שנראה היה מסע בודד. עם אח ואחות קטנה לדאוג להם, וזהב מועט אשר נשאר להם מעולם לא יכלה להישאל השאלה אם אלבוס יוכל להצטרף אליי.
זו הייתה התקופה בחיינו בה היה לנו קשר מתמשך. כתבתי לאלבוס, תיארתי, אולי בחוסר רגישות, את תהיות המסע שלי, מנקודת ראייה של בריחה מכימרות (יצורים שיורקים אש) ביוון, והחוויות מהאלכימאים המצרים. אותיותיו במכתבים הראו לי קצת מחיי היום-יום שלו, שניחשתי שהיו משעממים ומתסכלים לקוסם כה מבריק. שקוע בחוויותי הפרטיות, שמעתי על האימה שפקדה את אלבוס לקראת סיום הטיול שלי, זו הייתה טרגדיה נוספת שהיכתה במשפחה המסכנה: המוות של האחות הקטנה, אריאנה.
למרות שאריאנה הייתה חולה מאוד לזמן ארוך מאוד, המכה, שהגיעה כל כך מהר לאחר אובדן אימם הייתה נחרצת וקשה והשפיעה על שני האחים יחדיו. כל זה קרוב לאלבוס – ואני הרגשתי כל כך בר מזל – מסכים שמותה של אריאנה, והרגשתו של אלבוס על כך שהוא אשם במותה (למרות שכמובן, הוא היה חף משע), השאירה את חותמה בו לעד.
חזרתי לבית כדי למצוא איש צעיר שחווה חוויות סבל של אנשים מבוגרים ממנו בהרבה. אלבוס היה יותר מאופק ממקודם, והרבה פחות עליז וחסר דאגה. להוסיף לסבלו, המות של אריאנה הוביל, לא הוביל לקרבה בין אלבוס ואברפורת’, אלא להתנכרות. (בשנים לאחר מכן הם הקימו מחדש את מערכת היחסים ביניהם, אם היא לא הייתה קרובה, היא לפחות הייתה לבבית ונעימה.) מכל מקום, הוא בקושי דיבר על הוריו או כל אחותו, אריאנה מאז, וחבריו למדו לא להזכיר אותם.
נוצות אחרות יתארו את הניצחון של השנים הבאות. תרומתו האדירה של דמבלדור לידע של עולם הקוסמים, בייחוד גילויו ל12 השימושים בדם הדרקון, יתרמו לדורות הבאים שיבואו, כמו החוכמה שהוא הציג בנושאים רבים כשכיהן ככושף ראשי בקסמהדרין. הם אומרים, עדיין, שאף דו קרב קוסמים לא התעלה לרמה של הקרב בין דמבלדור וגרינדלוולד ב1945. אלו שהיו עדים לכך כתבו על הטרור ויראת הכבוד שהרגישו כשראו את שני הקוסמים היוצאים מן הכלל האלו נלחמים. נצחונו של דמבלדור, וחשיבותו לעולם הקסמים, נחשבים לנקודת מפנה בהיסטוריה הקסומה ולהקדמה של המאבק העולמי ולנפילתו של זה-שאין-לנקוב-בשמו.
אלבוס דמבלדור לעולם לא היה גאה ושחצן; הוא יכול היה למצוא משהו בעל ערך בכל אדם, גם אם זה היה פחות משמעותי או עלוב, ואני מאמין שאבדותיו הקדומות האצילו אותו לגרמו לו להיות אנושי וסימפטי מאוד. תחסר לי חברותו יותר ממה שאני יוכל לומר, אבל אבידתי היא כלום בהשוואה לאבידה של עולם הקוסמים כולו. שהוא היה הנערך והאהוב מכל מנהלי הוגוורטס ללא צל של ספק. הוא מת כמו שהוא חי: עובד כל הזמן בשביל הטוב יותר, ולשעתו האחרונה, שניסה להושיט יד לעזרה כמו ביום שעזר לילד עם אבעבועות הדרקון, היום בו פגשתי אותו.
הארי סיים לקרוא, אבל המשיך לבהות בתמונה של מודעת האבל. דמבלדור לבש את חיוכו האדיב והמוכר, אך כשהוא הביט על משקפיו של דמבלדור שהיו בצורת חצאי ירחים, הוא קיבל את התחושה, אפילו בנייר העיתון שהוא מסתכל עליו. עציבותו של הארי התערבבה עם רגשי חמלה והשפלה.
חלק מפרק שלישי
הדרסלים עוזבים
הקול של הדלת הקדמית שנטרקה הדהדה במעלה המדרגות וקול נרגש, " הו! אתה! ".
שש עשרה שנים לפני הרגע השאירו את הארי שם ודוד מפקפק בכך ללא שינוי .
דודו קרא לו אך הארי לא הגיב מייד.
הוא היה עדיין במחשבה שלשנייה לרגע ראה את עינו של דמבלדור.
עד שדודו שאג ,"ילד!" הארי נע לאט לאט לכיוון הדלת של חדר השינה , הספיק בחיפזון להכניס את חתיכת המראה שייקח עימו בתור התרמיל גב.
" קח תזמן שלך " רטן ורנון דארסלי כשהתגלה הארי בחלקו העליון של גרם המדרגות " רד למטה, אני רוצה לדבר איתך ".
הארי ירד למטה , ודחף את ידו עמוק בתוך כיס הג’ינס שלו.
כשהגיע למטה הוא מצא את כל שלושת הדארסלים .
הם היו לבושים ליציאה , דוד ורנון בבגד ז’קט קרוע ישן , בן דודו , דאדלי , בלונדי שרירי וגדול בז’קט העור שלו
" כן?" שאל הארי .
" שב " אמר דוד ורנון . הארי הרים את גבותיו " בבקשה ממך " הוסיף דוד ורנון ,הוא נרתע קצת כאילו המילה חתכה את גרונו .
הארי התיישב , הוא יידע מה הולך להגיע , ורנון התחיל פוסע הלוך ושוב , פטוניה ודאדלי עקבו אחרי כל תנועה שלו מלאי חרדה.
פניו הגדולות התקמטו בקמט סגלגל של מחשבה
דוד ורנון עצר מול הארי ואמר , "שניתי את דעתי " .
" איזו הפתעה " אמר הארי .
" אל תשנה נושא" התחילה דודה פטוניה לדבר , בקול צרחני , אבל ורנון דארסלי ניפנף בידו למטה להשתיקה.
" זה הכל הבלים " אמר דוד ורנון ,זועם בעיניו הקטנות החזיריות
" החלטתי אני לא מאמין למילה מזה . אנחנו נשארים , אנחנו לא הולכים לשום מקום"
הארי הביט בדודו והרגיש תערובת של תענוג וכעס יחדיו .
בארבע שבועות האחרונים שינה ורנון דארסלי את החלטותיו בכל 24 שעות
אורזים ופורקים שוב ושוב את המכונית .
הרגע המועדף על הארי כשדוד ורנון ניסה לארוז כמו שצריך ארז מחדש וסגר הכל בטעות עליו הוא התמוטט בזעקת כאב
"לפי דבריך " אמר ורנון דארסלי מדדה בסלון " אנחנו , פטוניה ,דאדלי ואני בבב ...
בבבבב.... סכנה..."
" יכול להיות שחלק כן זה די נכון " אמר הארי.
" טוב אני לא מאין לזה" חזר דוד וארנון שנית ונעמד לפני הארי .
" הייתי ער הלילה וחשבתי על כך , אני מאמין שנקשרנו לבית הזה .."
" הבית ?" חזר אחריו הארי " איזה בית ?"
" הבית הזה !" צווח דוד ורנון , הוריד במצח שלו החל לפעום .
" הבית שלנו המכירים ממריאים כאן באזור , אתה רוצה שנלך.
" אז אתה הולך לעשות קצת הוקוס פוקוס ולפני שנדע הבית יעבור להיות על שמך "
" יצאת מדעתך " דרש הארי " אתה חושב שאני רוצה להשיג את הבית הזה , מה אתה טיפש כמו שאתה נראה?"
"של תעז להגיד –" צרחה דודה פטוניה , אבל שוב נפנף דוד ורנון בידו למטה .
מזלזל בהופעתו שלו כי נראה שלא איתר שום סכנה .
"ליתר ביטחון אתה שכחת " אמר הארי " אני כבר השגתי בית הסנדק שלי השאיר לי אחד , אז למה שאני ירצה את שלך ? כל הזיכרונות השמחים ?"
הייתה שתיקה , הארי חשב שדודו מאוד מתרשם מהוויכוח הזה.
" אתה טוען , אמרת דוד ורנון מתחיל לפסוע בשנית " שההוא הלורד הזה "
" וולדמורט אמר הארי בכיליון עיניים , "דיברנו על זה כבר מאות פעמים , שאת לא השארה זאת עובדה. דמבלדור אמר לך בשנה שעברה וקינגסלי ומר וויזלי .
ורנון דרסלי כופף את כתפיו בכעס , הארי ידע שהוא מנסה להימנע מזכרונות מהביקור שהיה ללא הזמנה , כמה ימיו מחופשת הקיץ של הארי .
[ההודעה נערכה על-ידי ורנון ב-29/07/2007 02:14:35]
הדרסלים עוזבים
הקול של הדלת הקדמית שנטרקה הדהדה במעלה המדרגות וקול נרגש שאמר "הנה אתה! ".
שש עשרה שנים לפני הרגע השאירו את הארי מהרהר שם ודוד מפקפק בכך ללא שינוי .
דודו קרא לו אך הארי לא הגיב מייד.
הוא עדיין דמיין במחשבה שלשנייה לרגע ראה את עינו של דמבלדור.
עד שדודו שאג ,"ילד!" הארי נע לאט לאט לכיוון הדלת של חדר השינה והספיק בחיפזון להכניס את חתיכת המראה שייקח עימו בתוך התרמיל גב.
" קח תזמן שלך " רטן בכעס ורנון דארסלי כשהופיע הארי בחלקו העליון של גרם המדרגות " רד למטה, אני רוצה לדבר איתך ".
הארי ירד למטה , ודחף את ידו עמוק בתוך כיס הג’ינס שלו.
כשהגיע למטה הוא מצא את כל שלושת הדארסלים .
הם היו לבושים ומוכנים ליציאה , דוד ורנון בז’קט קרוע וישן ובן דודו , דאדלי , בלונדי שרירי וגדול בז’קט העור שלו.
" כן?" שאל הארי .
" שב " אמר דוד ורנון . הארי הרים את גבותיו " בבקשה ממך " הוסיף דוד ורנון ,הוא נרתע קצת כאילו אמר משהוא לא במקום .
הארי התיישב , הוא ידע מה הולך להגיע , ורנון התחיל פוסע הלוך ושוב , פטוניה ודאדלי עקבו אחרי כל תנועה שלו מלאי חרדה.
פניו הגדולות התקמטו בקמט סגלגל של מחשבה.
דוד ורנון עצר מול הארי ואמר "שניתי את דעתי " .
" איזו הפתעה " אמר הארי בשיעמום.
" אל תשנה נושא" התחילה דודה פטוניה לדבר , בקול צרחני , אבל ורנון דארסלי ניפנף בידו למטה להשתיקה.
" זה הכל הבלים " אמר דוד ורנון ,זועם בעיניו הקטנות והחזיריות
" החלטתי שאני לא מאמין לשום דבר מהקישקוש הזה, אנחנו נשארים ואנחנו לא הולכים לשום מקום"
הארי הביט בדודו והרגיש תערובת של תענוג וכעס יחדיו .
בארבעת השבועות האחרונים שינה ורנון דארסלי את החלטותיו בכל 24 שעות,וארז ופרק שוב ושוב את המכונית .
הרגע המועדף על הארי כשדוד ורנון ניסה לארוז כמו שצריך ארז מחדש וסגר הכל בטעות עליו הוא התמוטט בזעקת כאב
"לפי דבריך " אמר ורנון דארסלי מדדה בסלון " אנחנו , פטוניה ,דאדלי ואני בבב ...
בבבבב.... סכנה..."
" יכול להיות שחלק זה די נכון " אמר הארי.
" טוב אני לא מאמין לזה" חזר דוד וארנון שנית ונעמד לפני הארי .
" הייתי ער הלילה וחשבתי על כך , אני מאמין שנקשרנו לבית הזה .."
" הבית ?" חזר אחריו הארי " איזה בית ?"
" הבית הזה !" צווח דוד ורנון , הוריד במצח שלו החל לפעום .
" הבית שלנו המחירים ממריאים כאן באזור , אתה רוצה שנלך!".
" אז אתה הולך לעשות קצת הוקוס פוקוס ולפני שנספיק הבית יעבור להיות על שמך "
" יצאת מדעתך " דרש הארי " אתה חושב שאני רוצה להשיג את הבית הזה , מה אתה טיפש כמו שאתה נראה?"
"של תעז להגיד –" צרחה דודה פטוניה , אבל שוב נפנף דוד ורנון בידו למטה .
מזלזל בהופעתו שלו כי נראה שלא איתר שום סכנה .
"ליתר ביטחון אתה שכחת " אמר הארי " אני כבר השגתי בית, הסנדק שלי השאיר לי אחד , אז למה שאני ירצה את שלך ? כל הזיכרונות השמחים ?"
הייתה שתיקה , הארי חשב שדודו מאוד מתרשם מהוויכוח הזה.
" אתה טוען , אמרת דוד ורנון מתחיל לפסוע בשנית " שההוא הלורד הזה "
" וולדמורט" אמר הארי בכיליון עיניים , "דיברנו על זה כבר מאות פעמים , שזאת לא השערה זאת עובדה. דמבלדור אמר לך בשנה שעברה וקינגסלי ומר וויזלי גם כן .
ורנון דרסלי שמט את כתפיו בכעס , הארי ידע שהוא מנסה להימנע מזכרונות מהביקור ללא הזמנה , כמה ימים אחרי תחילת חופשת הקיץ של הארי . שהגיעו שני קוסמים על מפתן ביתם של הדארסלים קינגסלי שאקבולט וארתור ויזלי ובגלל ההלם לא היה נעים לדארסלים. הארי הצטרך להתחננן שיכנסו, בגלל שמר ויזלי פעם הרס חצי מהסלון של הדארסלים, חזרתו של אדון ויזלי לא היה יכלה לשמח את דוד וארנון.
" קינגסלי ומר ויזלי הסבירו את זה גם כן, " הארי לחץ בבאופן בלי חרטה, "כאשר אהיה בגיל שבעה עשרה,ההגנה שמחזיקה אותי כאן בטוח תיגמר, וזה יחשוף אותך כמוני. "המסדר בטוח שוולדמורט יחפש אותך, או כדי לענות אותך ולנסות להוציא ממך איפה אני, או כי הוא יחשוב שעל ידי שיחזיק אותך כבן ערובה אני יבוא לנסות להציל אותך."
עינהם של דוד ורנון ושל הארי נפגשו.הארי היה בטוח שהם חושבים עכשיו על אותו דבר. דוד ורנון התהלך בסיבובים והארי המשיך:"המסדר הכין לך מקום להיסתתר ויש שם את ההגנות הכי טובות שיש בשבילך". הדוד ורנון לא אמר דבר אבל המשיך ללכת במעגל.בחוץ השמש הטילה צל על השיחים ופתאום היזדקרה מכסכת דשא של השכנים.
"אני חשבתי שיש משרד קסמים,לא?" שאל הדוד ורנון בפיתאומיות.
"יש" אמר הארי בהפתעה. "טוב אז למה הם לא יכולים להגן עלינו? נראה לי שעכשיו דווקא הממשלה צריכה לדאוג להגנות"
הארי צחק הוא לא יכל לעזור לעצמו. זה היה כל כך טיפוסי לדוד שלו לשים את התקוות שלו בקיום, אפילו בתוך העולם הזה שהוא שנא ולא האין בו.
"אתה שמעת מה אמרו מר ויזלי וקינגסלי" ענה הארי "אנחנו חושבים שלמשרד הוחדרו..."
דוד ורנון פנה אל האח וחזר מתנשף כל כך עד שהשפם השחור שלו רעד ופניו נהפכו לגוון סגול עם ריכוז.
עם כל הכבוד לתרגומים שלכם הם ככה ככה
צריך לתרגם גם את המשמעות ולא רק מילה במילה
תרגום לוקח זמן ואז צרי ךלעשות revisions ולבדוק עם אנשים אחרים שהכול טוב
עריכה:
יש אפשרות לספר המשך אבל שרק מסביר על דברים שהיא לא ממש הסבירה
כמו הפרופסי שיש ב ministry of magic
ואת המוחות בחדר המוחות והדבר שלתוכו סיריוס נפל
ההיסטוריה של הסוהרסנים ואזקבאן ואיך גילו את הסוהרסנים ואת הפטרונוסים
אולי עוד על גרינדלוולד
דברים כאלה
[ההודעה נערכה על-ידי Nameless ב-29/07/2007 19:15:34]
אני קורא ומבין ברמה של שפת אם אבל.. לא אוהב. מחכה לעברית למרות שקראתי כל ספויילר אפשרי. זה שונה.
עם כל הכבוד לתרגומים שלכם הם ככה ככה
צריך לתרגם גם את המשמעות ולא רק מילה במילה
תרגום לוקח זמן ואז צרי ךלעשות revisions ולבדוק עם אנשים אחרים שהכול טוב
עריכה:
יש אפשרות לספר המשך אבל שרק מסביר על דברים שהיא לא ממש הסבירה
כמו הפרופסי שיש ב ministry of magic
ואת המוחות בחדר המוחות והדבר שלתוכו סיריוס נפל
ההיסטוריה של הסוהרסנים ואזקבאן ואיך גילו את הסוהרסנים ואת הפטרונוסים
אולי עוד על גרינדלוולד
דברים כאלה
[ההודעה נערכה על-ידי Nameless ב-29/07/2007 19:15:34]
בטח כמו הסילמיריון וסיפורים של נגמרו או משהו כזהשל טולקין על שר הטבעות ..
עדיף היה כבר להמשיך בעוד ספר נורמלי ורגיל שהקרב בין וולדמורט להארי יהיה בשמיני