החיים היו אחלה ואני חושב לספר לכם קצת על איך שביליתי את היום.
בהתחלה נסענו שעה עד לאיזו תחנה ששם עשינו הפסקה. חבר שלי שניכנס לקיוסק שבו מכרו סיגריות קיבל תשובה שלילית של "אתה לא בן 18????" (אני כבר הייתי מסודר עם הסיגריות כך שאני לא הייתי צריך להיכנס ולקנות).
הוא ביקש ממני עם אני אוכל לעזור לו ולתת לו כמה מהסיגריות שלי אבל בגלל שאני קמצן החלטתי לסדר לא את החבילה שהוא רצה (מאלבארו).
רעיתי שעל החנות רשום מספר הטלפון שלה ואני החלטתי להיכנס לעניינים.
לקחתי את הפלאפון שלי והתקשרתי להם. המוכר ענה לי ואני אמרתי לו שאני חייל שממהר להגיע לבאר שבע כי שם הבסיס שלי. אמרתי לו שבגלל שאני ממהר ואין לי זמן אני אשלח מהר לקיוסק את בן דוד שלי כדי שיכנס ויקנה לי סיגריות :) . חשבתי שזה יעזור אבל אז המוכר שאל אותי שאלה שלא כל כך הייתי מוכן לה "למה אתה לא יכול להגיע בעצמך?" .
מייד עלה בראשי רעיון גאוני ואמרתי ששברתי רגל ואין לי כוח להגיע עד לחנות בשביל הסיגריות.
המוכר ריחם אליי ואמר שאין בעיה ושאני יכול לשלוח את בן דודי.
ניתקתי ואחרי כ4 דקות נכנסתי וקיבלתי את החבילה .
חוץ מההנדסה החברתית שהדגמתי לחבר שלי היו אצלנו גם הרבה צחוקים וחיים לא נורמאלים בטיול השנתי.
שחינו בים המלח, טיפסנו על הרים, נסענו על ג’יפים ואפילו תפסנו איזה יען קטן שהסתובב לבד רחוק מההדר (כמובן ששחררנו אותו אחרי 2 דקות).
הייתי גם רוצה להגיד שהלילה היה הכי מגניב .
אני ושמונת חברי לחדר (6 מהם רוסים שרק יודעים אחרי כל משפט שני שלהם להגיד "nahui") עישנו, שתינו, שיחקנו פרה עיוורת בחדר, עשינו מלחמת כריות ועד .
בקיצור אלו היו 48 השעות הגדולות ביותר בחיי בשנה הזאת