26/02/2006 21:35:19
Gman
היום כן ממש היום היה ההזכרה של דודה שלי ואני לאט לאט מבין שהפחד הכי גדול שלי מתגשם ואני בקושי זוכר אותה אני בקושי זוכר איך היא נראית אני כבר לא יודע מה לחשוב הפחד הגדול שלי ביותר מתממש אני משתגע לה כל כך קל לי לשכוח את הבן אדם האהבו עליי ביותר? הרי היא מתה לפני החתונה של אחותי אבל אחרי החינה היה ממש כייף נהינו אכלנו שתינו יה ממש כיף דיברנו הרבה היא הייתה דואגת לי המון היא כל הזמן עזרה לי ציירה לי האכילה אותי השקתה אותי והייתה סופר אמא תמיד הייתי אצלה והיא כל הזמן עשתה לי רק טוב עם חלוף השניים והמון בכי בלילות לאחר מחשבה עליה אני מתגעגע אני בקושי בוכה ומרגיש חסום לסביבה אני לא יכול להבין את הרגשות שלי למרות שעבר המון זמן אני לא מצליח להתגבר על כל החסכים הנפשיים שנוצרו לי מאותו יום אני זוכר את היום הזה כל כך בבהירות שהיא אושפזה אז באותו יום שיחקתי במעליות ואמא שלי הביאה לה שקית פיצוחים שישה לה מה לעשות שישעמם לה ואני זוכר ש"ריכלנו" על האישה הגבוה שהרופא נזף על זה שהיא מטיילת עם האינפוזיה וזה באמת היה יום קליל כי לא ידעתי שזה יהיה הסוף ואז אחרי יומיים שאני חוזר מבית הספר וצועק לחבר שלי שעוד 20 דקות אני אצלו משחקים אבל שנכנסתי ראיתי אם כל המשפחה יושבים במעגל יושבים ולא מדברים הייתי ממש מבולבל והתחלתי לשאול מה קרה? אבל אף אחד לא ענה לי לאף אחד לא היה את האומץ לענות לי אמא לקחה אותי לחדר והתחילה להסביר לי סירבתי להאמין לא יכולתי לקבל את העובדה שהיא מתה הרגשתי כל כך רע הם התחילו להתקפל וללכת לבית עלמין ואמא שלי אמרה אמרה לי שאני חייב ללבוש חולצה ארוכה כי קר בחוץ וזה יקח המון זמן ואני יקבל דלקת ריאות אבל אני סירבתי ללבוש את החולצה האורכה חשבתי שאם אני א אשים אותה ואני לא ילך לבית העלמין זה לא באמת יקרה וכל יהיה טוב ונחזור להיות מאושרים אבל זה לא נגמר הלכנו לבית העלמין לא הפסקתי לבכות לסבתא שלי הביאו כוס מים חומר מרגיע כי פחדו לבריאותה וגם אני פחדתי שזה יהיה אסון כפול לא יכולתי לסבול יותר בכיתי כל היום ושחרנו הסתגרתי בחדר ועליתי לישון ובכל יום אחרי הלימודים הלכתי לאוהל האבלים ובכיתי כל הזמן וכל הריבים שהיו מסביב ומי אשם וכמה ולמה לא יכולתי לסבול יותר ובשלבזה פשוט נאטמתי כי בזמן החתונה של אחותי אמא לא יכלה להשתתף וזה קרע אותי מבפנים ואני לעולם לא אשכח שהבוחתי לה שאני אקנה לה רכב אדום לעזאל עם הרכב האדום לעזאזל איתו אם הייתי יכול הייתי מחזיר אותה ושאני כותב את זה אני לא מפסיק לבכות ואני לא מפסיק לחשוב עליה ואנשים מזכירים לי אותה בכל הזדמנות כמה שהיא הייתה טובה והייתה מתחשבת ויפשה וכמה שאלוהים לוקח רק את הטובים למה לעזאזל הוא לקח לי אותה? בן זונה אלוהים הזה למה דווקא אותה לא יכל לקחת מישהו אחר דווקא אותה? למה לעזאזל אנחנו מתפללים לו אם הוא זה שלקח אותה מאיתנו ? למה אנחנו לא עושים טקס להזכיר אותה? לספר סיפורים עליה להגדיל את שמה למה ??? אבל בשביל להתנחם אנשים תמיד אומרים שהיא עברה למקום טוב יותר וקצת קשה לי לקבל את זה כי זה ממש לא מנחם אותי אני רוצה אותה פה איתי אני רוצה שנצייר מיקי מאוס אני רוצה ללכת לבית שלה אני רוצה שהיא תפנק אותי אני רוצה לראות אותה שוב אני לא רוצה להתנחם !!!! ולמרות הכל אני לא מבין למה????? למה????? אם למישהו יש הסבר טוב אני אשמח לשמוע
[ההודעה נערכה על-ידי Gman ב-26/02/2006 21:51:00]
02/04/2006 20:29:53
Meir-ke
אין לי הסבר למה אלוהים לקח אותה גם אם משהו יביא לי הסבר למה הוא לקח אותה אני לא יאמין לו.. כמו שאם משהו יגיד לי מה הסיבה שהיתה השואה אני לא יאמין לו.. כמו שאם משהו יגיד מה הסיבה ששכן שלי הלך לטיול עם חבר שלו בוודי קלט ושניהם נרצחו שם אני לא יאמין לו.. אני רק יודע שאני לא אלוהים ושאלוהים לא מנהל את העולם לפי הרגש שלי ולא לפי השכל שלי ושהדרכים שלו זה לא הדרכים שלי
05/04/2006 02:35:58
The Keeper
הדברים לא פועלים כפי שאתה רוצה שהם יפעלו. לאלוהים יש את החשבונות שלו, את הדרכים שלו. אתה לא יכול לבקש סיבות, כי אתה לא תקבל אותן. מה שכן, עד כמה שזה אולי יישמע כואב- כל דבר שקורה - הוא הדבר הכי טוב שיכול לקרות, ושום דבר אחר יותר טוב ממנו לא יכול היה לקרות! בין אם זה מוות, מחלה, מכה או כל דבר אחר...
הכל לטובה.
19/04/2006 05:52:03
x3d
אחי תשמעה עם זה ינחם אותך אחי תשמעה החיים זה כךך
גם אצלי נפטרו אנשים גם סבא שלי ז"ל וגם דודה שלי ז"ל
אבל תזכור דבר אחד אולי אתה לא זוכר אותה אבל הם לא ישכחו אותך וזה מה שחשוב אחי
וגם אני זוכר תיום שסבא שלי נפטר ושדודה שלי הייתה בבית החולים ואמא שלי היתה הולכת אליה כל יום ... דברים כאלה לא שוכחים אז אני מספר לך ומול כל הפורום רק שתרגיש טוב כי מי כמוני יודע מה זה לעבור דבר כזה
תרגיש טוב אחי תבהייה חזק תחשוב מה דודה שלך היתה רוצה לראות אותך בוכה או שמח !!!!!
ואג היתה לך דודה יפה תתנחם עוד יותר
[ההודעה נערכה על-ידי x3d ב-19/04/2006 05:53:45][ההודעה נערכה על-ידי x3d ב-19/04/2006 05:54:06]
19/04/2006 14:51:41
dracula_2000 אין מה לעשות... אילו הם החיים. אני לדוגמא זוכר שכשהייתי בן 8 מתה סבתא רבה שלי..... היא הייתה בן 83 במותה ונקברה בבית העלמין בבית שמש. סבתא שלי סיפרה לי איך זה קרא: סבתא רבה שלי (קראו לה פייה) קמה בשעה 24:30 בלילה מי מיתתה והתיישבה על הכיסא שהיה לידיה (סבתא שלי מופתעת איך סבתא רבה שלי הצליחה לקום בלי מקלות) וכך ישבה כשעתיים עד שעיבדה את ההכרה.אחרי 7 שעות היא מתה בבית החולים הדסה .
11/06/2006 17:57:24
oMerzZ
ואי אין מה לעשות אבל אני משתתף בצערך
עמודים:
1
