מתוך Wikipedia
עשרה בטבת (המכונה: הצום עשירי, היות שחל בחודש העשירי מחודש ניסן, כלומר: בחודש טבת), נקבע בתקופת המקרא, לאחר גלות בבל, כיום תענית המציין את תחילת המצור הבבלי על ירושלים, שהוא המצור שהביא לחורבן ממלכת יהודה, ירושלים ובית המקדש הראשון בידי נבוכדנצר השני מלך בבל, כמתואר בספר מלכים ב’: "וÇיÀהÄי בÄשÀÑנÇת הÇתÀÌשÄÑיעÄית לÀמÈלÀכוÉ בÇÌחÉדÆשÑ הÈעÂשÄÒירÄי בÆÌעÈשÒוÉר לÇחÉדÆשÑ בÈÌא נÀבËכÇדÀנÆאצÇÌר מÆלÆךÀ-בÈÌבÆל הוÌא וÀכÈל-חÅילוÉ עÇל-יÀרוÌשÈÑלÄÇם וÇיÄÌחÇן עÈלÆיהÈ וÇיÄÌבÀנוÌ עÈלÆיהÈ דÈÌיÅק סÈבÄיב" (מ"ב כה,א). המצור החל בעשרה בטבת בשנת 588 לפנה"ס, ונמשך שנה וחצי - עד כיבוש ירושלים וחורבן בית המקדש בתשעה באב בשנת 586 לפנה"ס.
צום עשרה בטבת נמשך מעלות השחר ועד הערב. גם כאשר חל עשרה בטבת בערב שבת מתענים באותו יום, וצום זה דוחה גם אחד משבעת ימי המשתה של החתן (אם חל באותו יום), על-פי הכתוב: "אÄם-אÆשÀÑכÈÌחÅךÀ יÀרוÌשÈÑלÄÈם תÄÌשÀÑכÇÌח יÀמÄינÄי. תÄÌדÀבÇÌק-לÀשÑוÉנÄי לÀחÄכÄÌי אÄם-לÉא אÆזÀכÀÌרÅכÄי אÄם לÉא אÇעÂלÆה אÆת יÀרוÌשÈÑלÄÇם עÇל רÉאשÑ שÄÒמÀחÈתÄי" (תהלים קלז,ה-ו). בתפילת שחרית של עשרה בטבת אומרים סליחות ו"אבינו מלכנו", וקוראים בתורה (בפרשת כי תשא) "ויחל משה".
בנוסף ליום זה, נקבעו עוד שני ימי תענית הקשורים בחורבן ירושלים: שבעה עשר בתמוז ותשעה באב. על תעניות אלה אומר הנביא זכריה: "כÉÌה אÈמÇר יÀהוÈה צÀבÈאוÉת צוÉם הÈרÀבÄיעÄי וÀצוÉם הÇחÂמÄישÄÑי וÀצוÉם הÇשÀÌÑבÄיעÄי וÀצוÉם הÈעÂשÄÒירÄי יÄהÀיÆה לÀבÅית-יÀהוÌדÈה לÀשÈÒשÒוÉן וÌלÀשÄÒמÀחÈה וÌלÀמÉעÂדÄים טוÉבÄים וÀהÈאÁמÆת וÀהÇשÈÌÑלוÉם אÁהÈבוÌ" (זכ’ ח,יט).
יום עשרה בטבת נקבע על ידי הרבנות הראשית לישראל כיום הקדיש הכללי לזכר קורבנות השואה שמקום קבורתם ותאריך מותם לא נודעו. ביום זה נוהגים להדליק נרות נשמה, לומר "קדיש" ותפילה לעילוי נשמות הנספים.
שהיה לכולנו צום קל ומועיל[ההודעה נערכה על-ידי kivzy ב-10/01/2006 01:51:18]