השבת - רקע כללי
איזכורה הראשון של השבת, כיום שונה, נמצא כבר בדפיו הראשונים של התנ"ך, בפסוק "וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה" (בראשית ב, ג).
השבת מהווה והיוותה במשך הדורות מרכיב חשוב ביהדות. החיוב לשמירת השבת מופיע בתורה במצווה הרביעית בעשרת הדיברות:
זÈכוÉר אÆת יוÉם הÇשÇÌÑבÈÌת לÀקÇדÀÌשÑוÉ. שÅÑשÆÑת יÈמÄים תÇÌעÂבÉד וÀעÈשÄÒיתÈ כÈÌל מÀלÇאכÀתÆÌךÈ. וÀיוÉם הÇשÀÌÑבÄיעÄי שÇÑבÈÌת לÇיהÉוÈה אÁלÉהÆיךÈ לÉא תÇעÂשÆÒה כÈל מÀלÈאכÈה אÇתÈÌה וÌבÄנÀךÈ וÌבÄתÆÌךÈ עÇבÀדÀÌךÈ וÇאÂמÈתÀךÈ וÌבÀהÆמÀתÆÌךÈ וÀגÅרÀךÈ אÂשÆÑר בÄÌשÀÑעÈרÆיךÈ. כÄÌי שÅÑשÆÑת יÈמÄים עÈשÈÒה יÀהÉוÈה אÆת הÇשÈÌÑמÇיÄם וÀאÆת הÈאÈרÆץ אÆת הÇיÈÌם וÀאÆת כÈÌל אÂשÆÑר בÈÌם וÇיÈÌנÇח בÇÌיÌוÉם הÇשÀÌÑבÄיעÄי עÇל כÅÌן בÅÌרÇךÀ יÀהÉוÈה אÆת יוÉם הÇשÇÌÑבÈÌת וÇיÀקÇדÀÌשÅÑהוÌ.
(שמות, כ’, ח’)
הביטוי "יום שבתון" משמש בתורה ככינוי גם למועדים אחרים (שלוש רגלים - פסח, שבועות וסוכות וכן ימים נוראים - ראש השנה ויום הכיפורים), אולם המונח "שבת" שמור ליום השביעי בשבוע.
שבתות במועדים ספציפיים מכונים בתארים מיוחדים. לדוגמה: "שבת בראשית" היא השבת הראשונה לאחר חג שמחת תורה. "שבת שובה" היא השבת שבתוך עשרת ימי תשובה, ועוד.
ישנה חובה לזכור ולשמור את השבת ולהתענג בה. (על דרך ההלצה מוזכר לעתים כי שב"ת הם ראשי תיבות רקורסיביים של הביטוי שינה בשבת תענוג - ילקוט ראובני פרשת ואתחנן), אולם השבת אינה רק יום למנוחה או שינה, ולאיסורים שונים. לפי היהדות, השבת היא יום של קדושה, התעלות והתרוממות הנפש, של הפסקה במירוץ החיים והתענגות על הטוב.
לכן בשבת אין נוהגים מנהגי אבלות, ויש להימנע ממצב של צער ועוגמת נפש. על מנת לאפשר את ההתעלות מעל היום יום, נאסר לעשות בשבת כל מלאכה. הטקסט בתורה מדבר על הבערת אש ויציאה מחוץ לתחום היישוב, אולם בתורה שבעל פה, המועברת מדור לדור, יש איסורים ברורים ומפורטים. המשנה מפרטת ומרחיבה את המלאכות האסורות בשבת לÎ39 טיפוסים שונים (ל"ט אבות מלאכה), שלהם היא קוראת "אבות מלאכה". אבות המלאכה האסורת בשבת הן המלאכות שבוצעו בזמן הקמת המשכן.
היהדות מונה טעמים למצוות השבת, ביניהם:
להידמות לאל, שלפי האמונה היהודית יצר את העולם בששה ימים ונח ביום השביעי.
טעם סוציאלי - למסד יום מנוחה לכל העובדים, שכן לא רק שאסור ליהודי לעבוד בשבת אלא אסור לו גם להעסיק בשבת.
לפי התורה, בעת יציאת מצרים, ביום השבת לא ירד מן מהשמים, דבר שהוכיח את קדושת השבת. את מנת השבת היו היהודים אוספים ביום שישי, אז ירדה מנה כפולה של מן.
קדושתה של השבת היא קבועה מהשבת של הבריאה כל שבעה ימים ללא כל שינוי, לעומת המועדים שהם משתנים לפי המולד של הירח ותלויים בו, ונקבעים לפי בית דין של ישראל.
השבת העלתה את מעמדו של הפועל המנוצל ושל העבד הקדמוני, ואיפשרה להם להיות יום אחד בשבוע בן חורין. לפי המסורת המצווה היחידה ששמרו היהודים בעת שעבוד מצרים, הייתה שבת.
חברים אז שהיה לכולנו שבת שלום...
=] ותמיד בשמחה