הוא אולי נראה פשוט, אבל הטלפון הנייד שלכם יותר ממזר ממה שחשבתם. בלדד השוחי מסביר
כמעט לכולם יש טלפון סלולרי, אבל לא הרבה אנשים מודעים לטכנולוגיה העומדת מאחוריהם ולכמות המטורפת של עבודה שהמכשירים הללו עושים רק כדי לתת לנו את ההרגשה הכוזבת, כאילו בעצם מדובר במכשירים די פשוטים.
מודל פשוט? נדמה לך
הלו, רדיו?
טלפון סלולרי הוא בעצם מכשיר רדיו. משדר ומקלט בקופסא אחת. ממש כמו ווקי-טוקי או מכשיר-קשר של מונית. ובכל-זאת, למכשיר-קשר רגיל יש חסרונות רציניים ביותר הנובעים מעצם השימוש בגלי-רדיו.
החסרון הראשון שעולה לי לראש הוא הטווח. גלי-רדיו נחלשים במהירות. מכשיר-קשר מוגבל בטווח שלו על-ידי שני גורמים עיקריים - עוצמת השידור ורגישות הקליטה. אפשר להשוות את זה לשני אנשים שמנסים לצעוק אחד לשני ממרחק - ככל שצועקים חזק יותר וככל שהאוזניים רגישות יותר כך ניתן להמשיך בשיחה ממרחק רב יותר.
וכאן נכנס החסרון המשמעותי השני, רוחב-פס. אנחנו רגילים לשמוע את המושג הזה בהקשרים של חיבור אינטרנט, אבל הכוונה היא לכמה שיחות אפשר לנהל בו-זמנית על אותו “קו-טלפון”. במקרה שלפנינו קו-הטלפון הוא החלל סביבנו בו עוברים גלי הרדיו, והוא משותף לכולם. אז נניח שלכולם יש אוזניים רגישות ביותר ונניח שכולם צועקים בקול רם מאד באותו חדר, האם זה יאפשר לכולם להבין את כולם? כמובן שלא. זה נשמע כמו מתכון בטוח לכאב-ראש.
פתרון מוגבל לבעיה הזו היא שימוש בתדרים שונים. דמיין שלושה זוגות של משוחחים בחדר, זוג אחד משוחח בקול גבוה, זוג שני בקול רגיל והזוג השלישי משוחח בקול באס נמוך. בעזרת קצת ריכוז יוכל כל-אחד מהמשוחחים להתמקד בשיחה שלו ולהתעלם משתי השיחות האחרות. כך גם במכשיר-קשר ניתן לחלק את טווח התדרים למספר ערוצים ולנהל על כל-אחד מהם שיחה נפרדת, אבל גם לחלוקה הזו יש גבול ומכשירי-קשר אינם מספקים לרוב יותר מעשרים-וחמשה ערוצים, לא מספיק לניהול רשת טלפונים.
הטלפון הסלולרי הצליח לפתור את שתי הבעיות הללו במכה אחת בעזרת שימוש בתאים, אותם תאים שנתנו לטלפון הסלולרי את שמו (סלולרי = תאי, מהמלה האנגלית cell שהוראתה "תא").
אנטנה סלולרית - המרכיב החשוב ביותר בתא
זוהי המשמעות האמיתית של החלוקה לתאים - אזורים קטנים בהם ניתן לשדר ולקלוט תמסורות בעוצמה נמוכה ובטווח תדרים מוגבל. בתוך כל תא יכולים מספר מכשירים לנהל בו-זמנית שיחות עם התחנה המקומית שמסוגלת לחבר אותם לכל תחנה מקומית אחרת ודרכה לכל מכשיר שנמצא בתא סביב אותה תחנה.
טכנולוגיה
היום, כשאתה מדליק את הטלפון שלך, הוא קודם-כל מקשיב היטב מסביב כדי לדעת איזו תחנה קרובה אליו. אם הוא מוצא תחנה כזו הוא מציג את עצמו בפניה כדי שהיא תדע שהוא שם. עכשיו, אם מישהו מנסה להתקשר אליך חברת הטלפונים יודעת עם איזו תחנה אתה נמצא בקשר.
עכשיו נניח שאתה הולך לכיוון תא אחר. התחנה עמה אתה מדבר קולטת שעוצמת השידור שלך נחלשת, והתחנה אליה אתה מתקרב קולטת שיש איזו תשדורת זרה שמתקרבת אליה. מאחר ששתי התחנות מחוברות זו לזו הן מסוגלות להתייעץ ביניהן, ובדיוק ברגע הנכון לתת למכשיר הטלפון הנייד שלך הוראה להחליף תדרים ולהתחיל לדבר עם התחנה החדשה; אתה אפילו לא שם לזה לב! תופעת-לוואי מפורסמת של המנגנון הזה היא שחברת הטלפונים תמיד יודעת ליד איזו תחנה נמצא המכשיר שלך.
רוב ספקי הטלפון הסלולרי עובדים היום בשיטה דיגיטאלית. משמעות הדבר היא שמכשיר הטלפון הופך את הקול שלך למידע ספרתי לפני שהוא משדר אותו בגלי הרדיו
(לפרטים נוספים אתה מוזמן לקרוא איך הופכים קול למידע ספרתי ).
כך קל יותר גם להצפין את השיחה כדי להקשות על אנשים שרוצים לצותת לך או לגנוב לך שיחות וגם לכווץ את המידע כדי להעביר יותר שיחות על אותם תדרים.
טלפון מודרני מסוגל להפוך את הקול שלך למידע ספרתי, להצפין אותו, לכווץ אותו ולפזר אותו על פני תדרים שונים. בנוסף, הוא מנהל את התקשורת מול התחנות השונות כדי שהמידע הזה יעבור למקום הנכון וכמובן לקבל מידע מפוזר, מכווץ ומוצפן ולהפוך אותו בחזרה לקול של בן-אדם שאתה מסוגל לזהות ולהבין. את כל זה הוא עושה בזריזות ומבלי שהמשתמש יבחין בכך; ואנחנו עדיין מתלהבים מכל רינגטון אדיוטי.
קישורים נוספים:
כיצד הופכים קול למידע ספרתי
הועתק מ http://net.nana.co.il/Article/?ArticleID=200341&sid=10
קריידיט לבלדד השוחי על הידע...[ההודעה נערכה על-ידי kivzy ב-18/12/2005 13:24:22]