שמחתי לחזור לשחק, אבל הייתה בעייה קטנה - לא לרוץ ולא לשחק(ולא, לשחק באונייה על רצפת גומי עם כדור שאני עוד לא בטוח אם הוא כדור גומי או עור סינטטי ועם ילדים ואבא שלהם לא נחשב) חודשיים לא עוזר ממש לכושר.
אז מיום חמישי התחלתי לעבוד קצת על סיבולת לב ריאה, רצתי קצת חמישי-שישי, שבת מנוחה, יום ראשון צום, ויום שני אבא שלי נרדם,בין היתר עבדתי קצת על ידיים והרבה על הרגליים.
השיא הגיע לאתמול (שני) בלילה שעבדתי על הרגליים הרבה וטוב, אבל מה - מסתבר שזאת הייתה טעות, במקום שביום של האימון הראשון מזה הרבה זמן אני אהיה כמה שפחות עייף, היה בדיוק ההיפך. ואם לא הספיק העבודה על הרגליים, גם חשבתי שאולי יהיה טוב לארגן איזה משחק, אז הוא היה מתוכנן ליום שני אבל בטלנו והעברנו ליום שלישי, חשבתי קצת לרוץ, קצת לזרוק לסל, לראות שאני עוד זוכר מה עושים, מה זה כבר יכול להזיק? את התשובה קיבלתי כשחזרתי הביתה ובקושי יכולתי לעמוד על הרגליים (כושר ירוד אחרי חודשיים הפסקה מכל פעילות ספורט כבר הזכרתי?).
אז בסופו של דבר באימון באמת לצד הכושר - המשחק והעבודה על הרגליים עשו את שלהם וכל רגע רק התפללתי למנוחה שתבוא. למזלי היא באה לכמה דקות כמה פעמים (רק חבל שלא למספיק דקות ולא בזמנים המתאימים, אבל שטויות העיקר שבאה), וכל זה בלי שהייתי צריך להתחנן על נפשי לקצת מנוחה.
סך הכל הלך בסדר, אפילו נראה לי שהלך לי יותר טוב מבדרך כלל באימונים לפני חודשיים, חשבתי שכל מה שהיה במגמת שיפור יעלם ואני אצטרך לעבוד על הכל מחדש, אבל מסתבר שטעיתי, טוב חוץ מהעניין של הכושר.
עכשיו נשאר רק לקוות שהמצב יהיה ככה גם באימונים הקרובים, ותוך כמה אימונים עם כושר משופר נתחיל לעבוד באמת.
עכשיו נשאר רק למצוא שחקנים לקבוצה למה כל השמיניסטים עזבו לצבא ונשארנו ארבעה בקבוצה, וחבל לקחת חיזוק מכיתות י ולראות איך נוגסים לנו בדקות ילדים שאפילו לא בקבוצת גיל שלנו (חח מי ישמע, שנה שעברה שחקתי עם הילדים האלה בנערים).
אגב, תרגישו חופשיים להצטרף לשוונג כתיבת רגעי השיא של הימים שלכם פה ברד-בורד.