מאת: יגאל קולוף
זאנר: דרמה
במסגרת שימור הקלאסיקות בסרטי הדי.וי.די היה זה אך מתבקש שסרט זה יועבר לפורמט האיכותי. הסרט הישן משנת 1982, אשר מבוסס על נכס צאן הברזל מאת הסופר ג’ון אירווינג, והעניק לחלק משחקניו מועמדויות לאוסקר, שופץ מעט והועבר לפורמט הדיגיטלי, אשר הנציח את הראוי להנצחה.
הסרט סוקר את חייו של ט.ס גארפ (רובין ויליאמס), אותו ילדה אמו (גלן קלוז) בנסיבות מוזרות ומתירניות למדיי. אביו של גארפ, אשר היה טייס במלחמת העולם השנייה, נפטר לפני לידתו של גארפ, אותו גידלה אמו השמרנית והדעתנית. לגארפ ולאמו היה דבר אחד במשותף: ראייה בלתי קונבנציונלית של החיים. אמו טבעה בו את המוטו שהפך לחלק מתפיסת עולמם של רבים מאז ועד היום: כל אחד מת, השאלה היא למי באמת היו חיים לפני זה. המוטו הזה עובר כחוט השני לאורך הסרט, שהנו - לצד היותו דרמה קומית מהסוג המשובח ביותר - גם מניפסט פוליטי, אשר סוקר את התהליך בו השתנתה אמריקה לאורך העשורים של המחצית השנייה של המאה העשרים.
הסרט מזכיר מאד שני סרטים: האחד נעשה בערך באותה התקופה - ג’ורג’יה. הדמיון ביניהם הנו תוצאה של זרמים בספרות וביצירה האמריקנית בכלל בסוף שנות השבעים ובתחילת שנות השמונים, אשר התבטאו בביקורת קשה על התרבות החדשה המתהווה. הסרט השני לו דומה הסרט, הנו דווקא סרט מאוחר יותר - פורסט גאמפ הנפלא עם טום הנקס, אשר כמו "החיים על פי גארפ", סוקר את חייו של דמות אול-אמריקנית במהלך מחציתה השנייה של המאה העשרים. בכך דומים הסרטים, ואולם לכל אחד מהם גם ייחוד רב משלו, ושלושתם ראויים לצפייה כשלעצמם.
התסריט המופתי של החיים על פי גארפ וכן הבימוי המעולה שלו, מטמיעים ומשמרים בסרט אף מוטיבים ספרותיים רבים מתוך הספר של ג’ון אירווינג, אשר ממנו זכינו לאחרונה גם לעיבוד המצוין של ספרו "תקנות בית השיכר". הסרט, כמו יין טוב, משבח ומשמר את עצמו כקלאסיקה אמריקנית, ולכל אורכו - כדרכו של ג’ון אירווינג - זרועים מתחת לתשתית העלילתית דיונים פילוסופיים על התרבות האמריקנית: על מתירנות מול שמרנות, כנות מול צביעות, ערכים מול מסורת, תשוקה מול התנזרות, וכן חיי משפחה מול סגפנות. לסרט יש מה לומר בכל אלה, ואף שהוא אינו מביע דעה ברורה לכאן ולכאן בכל עניין, הוא אכן נותן לצופה חומרים רבים למחשבה. המוטיבים הספרותיים החוזרים בסרט יוצרים חוויה שהיא בגדר תענוג לצופה, ותחושה שהסרט הנו קצר יותר ממה שהוא צריך להיות, חרף אורכו.
אציין גם את משחקם המשובח של רובין ויליאמס המקסים בתפקיד גארפ, גלן קלוז בתור אמו המגוננת והדעתנית, וג’ון ליתגאו בתפקיד הטרנסקסואל הנפלא רוברטה. הסרט הוא אכן קלאסיקה של ממש, וסרט חובה לצפייה.
לסיכום: טוב מאד, משחק משובח, אינטליגנטי, עוכר שלווה.
9 בסולם יגאל.
לקוח מהאתר seret.co.il
-------------
ועכשיו הביקורת שלי
בכל אופן לפי דעתי זה אחד הסרטים הטובים של וויליאמס במיוחד לאור המשחק המשובח והזדהות השחקן עם הדמות אותה הוא מגלם.
האמינות שנוצרת לנוכח המציאות הסוריאליסטית של ההוויה של גארפ וסביבתו היא בהחלט משהו ראוי לציון שכן הסרט יכל להיכשל בגדול ללא אלמנטים קטנים אלו אשר עושים את כל ההבדל.
הנסיבות ללידתו של גארפ וכן בחירת שמו הלא רגיל הן בהחלט משעשעות ואפילו מתמיהות קמעה אך עצם העובדה שהכל שזור בצורה יפה כל כך אין פה מקום לאכזבה.
הסרט יכול להיראות כמלנכולי ומשעמם לאנשים שלא אוהבים את ז’אנר הדרמה השנונה (בסגנון הסדרה "בנות גילמור") אך אם זאת הרוב ימצאו בסרט כאחד ששווה צפייה.
יום טוב.
[ההודעה נערכה על-ידי silicon_wolf ב-25/02/2005 14:06:58]