כי אנכנו ישיבה ימינית קיצונית
יש לי את זה על דף אבל בסריקה זה יוצא סאקס
אז מצאתי באנטרנט
הלכות מאבק על ארץ ישראל
מאת הרב שלמה אבינר
במהלך הייסורים המלווים את התהליך האלהי של גאולתנו, שוב אנו נפגשים בהתנגשות הנוראה הזאת בין אח לאח בעקירת ישובים יהודיים, ואיננו פטורים מלבררה באורה של תורה, אשר מאירה לנו את דרך היחיד והאומה, הן במצבים הבריאים והן במצבים החולניים. יש כאן שלושה צדדים: הממשלה, האזרחים והחיילים.
א. הממשלה
אם זה עניין של תוכנית מתאר ותכנון ערים, ודאי שהממשלה היא הקובעת, אבל בשאלה עקרונית - אם מקום זה שייך לעם ישראל או לעם אחר - זו שאלה העומדת מעל הממשלה, שהתשובה עליה ניתנת על ידי ריבונו של עולם, על ידי התורה, על ידי המסורת הישראלית, על ידי ההיסטוריה. גם הממשלה מצווה ביחס לארץ ישראל ``שנצטווינו שלא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה`` (רמב``ן ספר המצוות לרמב``ם מ``ע ד` לנוספות). ציווי זה עומד מעל הממשלה, ואדרבה הממשלה יונקת ממנו את כוחה וסמכותה. עקירת יישוב יהודי היא חטא ופשע נורא ואיום שאין לו אח ורע בכל ההיסטוריה הישראלית והעולמית. קל וחומר שהקמת מדינה זרה בתוככי מדינתנו היא פשע לאומי העובר כל גבולות השכל והמוסר. זו החלטת רבותינו הגדלים ראשי ``איחוד הרבנים למען עם ישראל וארץ ישראל`` - שלילה מוחלטת של הקמת מדינה זרה או הפקרת חלקי ארץ ישראל לזרים. נקווה שמהר מהר ממשלתנו תתעשת, תתנער וודאי תחזור לדרך האמת והגבורה.
ב. האזרחים.
כל אדם מישראל חייב להיאבק כדי לבטל את הגזרות הרעות האלה. כל העם חייב לקום כאיש אחד בלב אחד ולהיאבק בממשלתו הכושלת המובילה לאובדן דרך. כמובן, כמו כל מצוה, אין לעשותה על ידי עבירה. לפני קום המדינה קבע רבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק את הקווים האדומים של המאבקים המדיניים בינינו: בלי הרמת יד, בלי ביזוי, בלי שנאה (``את אחי אנכי מבקש`` לנתיבות ישראל ח``א). וכן במאבקים על מלוא שלמות ארצנו, מעולם לא הורה לנו רבנו להרים יד, לבזות או לשנוא את אחינו. לכן אנא אל תעליב שוטרים או חיילים וקל וחומר קצינים. כאשר חייל אוחז בידך, לא שייך להתנגש בכוח פיסי לפינוי, אל תאחז בסלעים, אולי תיפצע, אולי החייל ייפצע. גם לשחק תופסת עם חיילים - לא שייך.
פינוי ישוב יהודי הוא חילול השם נורא. אל תוסיף חילול השם לעיני מצלמות הטלוויזיה בארץ ובעולם כולו, המראות חייל יהודי גורר איש יהודי מישוב יהודי. אם אתה מכריח חייל לגרור אותך, אל תצעק: ``למה אתה אלים?!`` אל תכאיב ללבו!
עם ראשית היישוב היהודי בחברון, רקדו חברינו עם דגל ישראל במערת המכפלה, והחיילים הורו לחדול עם הדגל ומשלא נענו, אחזו בו, זה מושך בכה וזה מושך בכה, עד שנקרע הדגל. אמר לנו רבנו הרב צבי יהודה: מה שעשיתם טÈרף יותר מחזיר. הכנסתם את ידידינו החיילים למצב לא נעים כדי לקדם את המטרה. בעינינו, חיילים רבים מרגישים זוועה, רבים מהם גרים בעצמם בהתנחלויות ובמאחזים.
גם היזהר מפרובוקטורים הפוערים פיהם ומסיתים לרעה ומדווחים. אל תשלח ילדים, קשה להם לכלכל ביחד את אהבת הארץ ואהבת עם ישראל ואהבת הצבא כולם גם יחד.
זכור! רבנו הרב צבי יהודה עמד בראש המלחמה על יש``ע והכריז בקול גדול: ``על יהודה ושומרון תהיה מלחמה!``, ``על גופותינו!``, אך לעולם, לעולם, הוא לא הורה לאף אדם להתנגש עם חייל, שוטר, או אפילו להעליב. כל מי שלמד הלכה מכיר את הכלל הגדול: ``אין למדים הלכה לא מפי לימוד ולא מפי מעשה עד שיאמרו לו הלכה למעשה. שאל ואמרו לו הלכה למעשה, ילך ויעשה מעשה`` (ב``ב קלו, ב). האמירה ``על יהודה ושומרון תהיה מלחמה`` היא ``לימוד``, לימוד גדול וקדוש ועליון ותקיף, אבל אינו ``הלכה למעשה``. רבנו שלל כל קרע בעם ואמר: ``מלחמת אחים איני רוצה``. סיכום להלכה כפי שהורונו רבותינו הגדולים ראשי ``איחוד הרבנים למען עם ישראל וארץ ישראל`` : ``לנהוג בזהירות מרובה, להימנע מכל אלימות פיסית או מילולית כלפי אחינו החיילים`` – ו``ייאמר לזכותו של הציבור שהוא נוהג כהדרכת רבותינו – מלבד יוצאים מן הכלל נדירים.
ג. החיילים
גם החייל בתור חלק מכלל ישראל, עליו להיאבק למען שלמות ארצנו במסירות, וקל וחומר אם הוא קצין גבוה בעל השפעה במהלכי הצבא והשלטון. אף הוא, אין לו לקיים מצוה על ידי עבירה. לפורר את צה``ל – זו עבירה גדולה. צבאנו עומד על בסיס האחדות, אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד. צבא מפורר אינו צבא, ומעמיד את האומה בסכנה. בצבא אין ימין ושמאל, אמצע וצדדים ושאר פילוגים. אם לא כן , האומה בסכנה, הארץ והמדינה בסכנה. בצבא מתחדשת בכל תוקפה הנשמה הכלל ישראלית. תקיעת חרב בצבא היא הפך כל מהלך תחייתנו.
זכור! רבנו הגדול הרב צבי יהודה עמד בראש כל הגדודים המתיישבים ביש``ע, אך מעולם, מעולם, חייל לא שמע מפיו: סרב פקודה!
הרי החייל אינו בגדר שותף לדבר עבירה, או שליח לדבר עבירה או מסייע לדבר עבירה. העבירה של הממשלה כבר נגרמה ונעשתה, והיא בחינת קמח טחון טחנת, בית שרוף שרפת. רבנו הגדול כתב כרוזים לרוב נגד הפקרת חלקי ארץ ישראל, ומעולם לא כתב: ``סרב פקודה!``
``רבות מחשבות בלב איש, ועצת ד` היא תקום`` (משלי יט כא).
כל פעם אותה תוכנית בשינוי שם. התגברנו על: 242, גונאר יארינג, 338, קיסינגר, ועידת ג`נבה, תכנית האוטונומיה, תכנית ריגן, יוזמת שולץ, הסכם לונדון, ועידת מדריד, השיחות הבילטרליות, ג`יימס בייקר, אוסלו א`, דו``ח מיטשל, אוסלו ב`, ועידת שארם, דניס רוס, ועידת וואי, פסגת קמפ דיוויד, שיחות טאבה, מתווה קלינטון, ג`ורג` טנט, גנרל זיני והתוכנית הסעודית. נתגבר גם על מפת הדרכים.