המחשבה רצה במהירות מסחררת והמעשה מטבעו, מתנהל לאיטו.
כשמרכיבים את המחשבה על המעשה - מדרבנים אותו להדביק את הקצב הזה.
נעלב לו המעשה - "היאך אני כה איטי? עוד עבודה רבה לפני, והזמן לא איתי".
אך כשאין הדעת נתונה בדבר כלל, או שהיא במקום אחר - בעתיד למשל,
אזי העצלה היא השולטת, מיסוד העפר למטה את הגוף מושכת.
וזהו כלל לכל נודע, היכן שהמחשבה - האדם נמצא.
כל כוחות נפשו רק בה מרוכזים, אליה מופנות עוצמות החיים.
אז אחי הרם הנס, החש פעמיך אל תהסס.
קבע מגמה לפניך, הצב מטרה אל מול עיניך.
אלי קרב השתדל לשוש, על שאיפתך הסתער כסוס.
בליבך הער חשק מתרגש, אל תתן מנוחה לשלהבת האש.
לעיתים יש לנוח, מה לעשות? אך גם זאת לא עושים תוך שיתוק מערכות.
לך לישון! אל תתמרח! קח כמה זמן שצריך, אף אחד לא בורח.
קום רענן, עם צלצול השעון... הכלל: את מתג היוזמה השאר תמיד על ON
נו, מה אתם אומרים?