2004-07-05 01:39
אביץ
מקובלנו שלב האדם (הרצון) מורכב משני יצרים הנוהגים להתכנות משום מה יצר טוב ויריבו המושבע - היצר הרע. ליצר הרע יש בדרך כלל מראה שטני משהו, כזה בערך: .
מהיכן לנו שכך הוא הדבר? פשוט מאוד, אדם יכול לעשות מעשים רעים, וגם מעשים טובים. מה מניע את המעשים הרעים? היצר הרע, ומה מניע את המעשים הטובים? היצר הטוב. ההנחה היא שאם אדם מסוגל לחולל סוגי מעשים שונים, מוכרח שיהיו בו כמה יצרים.
אך האמנם אלו שני כוחות נפרדים?? מהיכן נחליט שיצר מסויים הוא רע או טוב? לאכול זה רע או טוב? לקיים יחסי מין זה רע או טוב? התשובה היא כמובן: תלוי. אכן, את היצר נוכל לאפיין רק למפרע, כלומר כאשר נדע את תוצאותיו. לדוגמא, מתעורר בי יצר אכילה... זה רע או טוב? לא יודע, בואו נבדוק לאן זה מוביל - יש חבילת ביסלי על המדף במכולת ואין לי גרוש על הנשמה, במקרה הזה מימוש רצונו של יצר האכילה כרוך בגניבה, מעשה רע, לכן אפשר לומר שיצר הרע אומר לי לקחת את הביסלי כדי להשביע את רעבוני. אך אם האוכל נמצא על הצלחת בביתי, בארוחת צהריים, זהו יצר טוב שאומר לי שעלי לאכול כדי לא לגווע ברעב. כל עוד איננו מזהים את המעשה אליו דוחף היצר אי אפשר לדעת כלל אם מדובר ביצר רע או טוב. לכן דרושה פה מחשבה, לנסות לצייר את ההשלכות של המעשה.
ישנה תפיסה, המתגלמת במלואה בנצרות, ולצערנו הרב גם לא מעט ביהדות, המייחסת ליצר עצמו אופי - רע או טוב. הנצרות טוענת שיצר המין הוא חטא, היצר עצמו. אז נכון שהעולם צריך להתקיים, אז העולם חייב להתקיים בחטא. תפיסה קצת מוזרה, אבל כעת נוכל להבין את מקורה. הנצרות ראתה שיצר המין מביא להרבה בעיות ומצבים קשים מכאן החליטה (שימו לב, זוהי נקודת הטעות) שיצר זה רע במהותו, עובדה שהוא יוצר רע. ומכאן נכנסה לבעיה שהרי צריך את היצר כדי להתקיים לכן היא נדחקה לומר שהעולם מוכרח לחטוא ורק יחידים (נזירים וכמרים חחח) שיש בכוחם לפרוש מאשה (שאגב, מאותה סיבה אשה נחשבת להתגלמות שטנית, בנצרות) יזכו לא לחטוא. יש הרואים בעצם ההנאה מצב פסול. גישה זו אומרת: אסור לך להנות, הנאה היא חטא!
היהדות האמיתית אומרת - לא! אין רע בשום יצר, אין רע בשום תשוקה, אין רע בשום הנאה. אך יש חשש שהיצר יוביל להרס וחורבן אם לא נשתמש בו כראוי. זהו רע בתוצאות היצר לא ביצר עצמו. לפעמים צריך לרסן את היצר, לא בגלל שהוא רע, אלא בגלל שבאותה סיטואציה הוא יחולל רע אם נשחרר אותו. יצר רע אינו קיים כישות עצמית, הוא פשוט יצר טוב שבא לידי ביטוי לא במקום הראוי. אדם לא רוצה לעשות רע, רק טוב. אותו עניין לגבי הנאה. אסור להנות?? חלילה! לא רק שמותר אלא צריך וחובה להנות, כך אומרת היהדות. אלא שלפעמים כשאדם מחפש את ההנאה בדברים הוא נגרר אחריהם ומתמכר להם, ובכך הוא מפסיד את התועלת שלהם ופוגע בעצמו ובמציאות. לדוגמא אדם שאוכל יותר מדי, נעשה שמן. זה לא אומר שאסור לו להנות מהאוכל. מתי אדם מתמכר להנאה? מתי שהוא מייחס את ההנאה לעצם הפעולה, כשהוא חושב שהאוכל מצד עצמו הוא דבר המספק הנאה, הוא יחפש אותה ללא גבולות. האמת היא שזה לא תמיד כל כך מהנה לאכול, כאשר אדם מתפוצץ הוא לא באמת נהנה לאכול, אבל אם הוא עדיין חושב שמקור ההנאה עצמו הוא באוכל, אז הוא עדיין ימשיך לאכול מתוך תקווה למצוא עוד הנאה, אך לשווא.
התפיסה העמוקה של היהדות אומרת: באמת אין לאדם שני יצרים כפי שמציירת הנצרות. כל מעשי האדם נובעים מהשאיפה לטוב (לפעמים צריך לחקור הרבה מאוד בשביל להבין איך זה נכון, אבל זה עדיין כלל לכל מעשי האדם) האדם עושה רע כאשר הוא משחרר רצון טוב כאשר מצד המציאות לא טוב שהרצון יפעל בה.
2004-07-05 02:22
cp77fk4r
כתבת מאוד יפה, ממש אהבתי, באמת כל הכבוד!
2004-07-05 03:16
אביץ
ממש ממש תודה!!!
יש לכם מה להגיב?
2004-07-05 10:52
cp77fk4r
לא ידעתי שלפי הנצרות אסור לנהות וכל זה.. מוזר.. אם אסור להנות אז למה יש להם למשל את קריסמס, ולנטיין, ושאר החגים?
2004-07-05 11:37
אביץ
לפי מה שאני הבנתי, הנצרות משבחת את מי שמנזר עצמו מכל הנאה. הנצרות אומרת שקשר זוגי הוא חטא, אבל אי אפשר לגזור על כולם שלא להתחתן כי אז לא יהיה עולם. הנצרות מיואשת מהשאיפה לעולם מתוקן נטול חטא, בניגוד ליהדות ששואפת למציאות מושלמת. ע"פ הנצרות העולם קיים בזכות פושעים ומי שמעוניין להיות 'קדוש' צריך לוותר על חלק גדול מהחיים.
אני לא בטוח (צריך לברר) אם הנצרות תופסת את ההנאה כחטא ממש, אבל מה שכן, ודאי שההנאה היא דבר מגונה שמי שנמנע ממנו ישובח. הנצרות לא מורה להמון העם להנזר מהנאות, לא בגלל שזה טוב, אלא בגלל שזה "גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה" כלומר יש פה יאוש כפי שאמרנו: מצד אחד אומרים שהמצב האידאלי הוא כך וכך ומצד שני אומרים שמכיון שאין סיכוי להגיע למצב האידאלי (ע"פ תפיסת עולמם) אז אין טעם לנסות, ואפילו אפשר לעשות חגים תרבותיים למרות שלא יובילו למגמה האידאלית. הנצרות אומרת: יש אידאל ויש מציאות, יש רצוי ויש מצוי.
שים לב שביהדות יש ערך שהנצרות מעולם לא יכלה להסכים איתו והוא: "קדושת החיים". בניגוד לנצרות שתופסת את העולם הזה כאמצעי בלבד לעולם הבא (גם תפיסה זו דבקה בחלקה ביהדות לכן יש לעיין היטב בסוגיות אלו ולראות מה הדעה האמיתית של היהדות בנושא) היהדות רואה ערך עליון בחיי העולם הזה דווקא. בנצרות עיקר הדת מבוססת על השכר-ועונש שיבואו בעולם הבא (כמו במאמר שהבאת מ'חופש' על יחזקאל...) ולעומת זאת בספר היסודי של היהדות, הוא התנ"ך, לא מוזכר עניין הגמול לעולם הבא (גן עדן-גיהנום. אמנם שניהם מוזכרים אך לא בהקשר של גמול), אלא רק בספרות חז"ל המאוחרת יותר. זה לא אומר חס-וחלילה שחז"ל המציאו את זה, אבל זה רק מראה מה היסוד ומה משני.
ביהדות יש אפשרות לעסוק בעניינים גשמיים מתוך קדושה. אכילה קדושה, יחסי מין קדושים... הכל מתוך חיבור אידאלי לחיים. האדם שמגיע למעלת הקדושה ב'מסילת ישרים' הוא במצב כזה שכל מה שיעשה הוא חיובי ולמטרה טובה. כל התעוררות של רצון שתהיה בו היא לקודש. גם רצונות גשמיים. בנצרות לא יתכן דבר כזה. התאווה למין תמיד תיתפס כדבר טמא, לא משנה אם זה לתועלת העולם או נגדו.
עריכה: עוד עניין קטן. כפי מה שהסברנו תפיסת הנצרות היא שיש כח רע מצד עצמו הנמצא באדם. תפיסה זו נוגדת באופן שורשי יותר את היהדות שלפיה אין כח שיכול להתנגד לכח העליון של ה', שהוא כח טוב. הנצרות לא מצליחה לזהות בתוך הרע בעולם את השאיפה לטוב ולכן היא מחליטה שיש ישות עצמאית של רע שנלחמת בטוב. לכן לפי הנצרות יש שטן שהוא רע עצמי הפועל נגד השאיפה הטובה בעולם. ועל פי היהדות השטן (שכמעט לא מדברים עליו, בניגוד לנצרות) הוא בסך הכל השליח המוציא לפועל את המאורעות הרעים, אין לו רצון עצמי לרע, אבל לפעמים כדי להתקדם לקראת הטוב השלם צריך לעשות דברים רעים. הכח שנשלח ע"י הטוב בשביל לפעול רע הוא השטן.
[נערך על-ידי אביץ בתאריך 2004/07/05 11:43][נערך על-ידי אביץ בתאריך 2004/07/05 11:44]
2004-07-05 11:55
cp77fk4r
וואלה, הבנתי, למרות שזה נשמע מאוד מוזר.. כאילו, יש להם פאקים כל כך גדולים מאחורי הדת... :\
2004-07-05 12:16
Jony Blond
כל דת יש את הפאקים שלה... אין כזה דבר "דת מושלמת"...
בקשר למה שאביץ כתב, גם ביהדות בעבר הייתה תפישה דומה לזאת של "טוב" ו"רע". רק שאז קראו לה "צדיק" ו"רשע" רק כאשר התפתחה היהדות, אפשר היה לראות שהעולם לא כל כך פשוט, ויש אפור בין השחור והלבן. האמת, אין שחור ואין לבן (אין צדיקות מוחלטת ואין רשעות מוחלטת).
בנצרות אפשר לראות שאין "טוב" ו"רע". אומנם יש מנזרים שבהם יש איסור לקיום יחסי מין (מנזרים שחיים את חייהם על פי הנצרות הישנה), אבל רוב העולם הנוצרי התנתק מהגישה הזאת.
ישנם גם מקומות, בחברה היהודית, שבהם הרעיון של "צדיק" ו"רשע" מושרש, מקומות שבהם החוטא (בחטא הכי קטן) מגורש מהיישוב. אפשר לעשות השוואה בין היהדות הישנה לנצרות החדשה (או בעצם בין כל דת), אבל בשביל דברים כאלה, יש אנשים שלמדו כל חייהם בנושא..
2004-07-05 12:26
אביץ
Jony Blond, אם נבדוק איך הדברים מתממשים במציאות לא נסיים עם זה בחיים, יש אינסוף תופעות שכל אחת חושבת שהיא יהדות או נצרות או משהו אחר. על מה אתה מתבסס כשאתה אומר שהיתה ביהדות תפיסה של 'צדיק ורשע'? (בבקשה הרחב בדבר)
המציאות היא מבולבלת, יש חלקים ביהדות שאימצו ערכים נוצריים וגם בנצרות יש בילבולים לא מעטים.
אני מדבר מצד התפיסות המקוריות של שתי הדתות. אי אפשר להביא הוכחות מתוך מה שקורה בשטח, יש לעסוק בהגות המקורית ולראות מה היהדות אומרת ומה הנצרות אומרת, לא מה היהודים אומרים או מה הנוצרים אומרים.
אני חושב שאת ההבדל המהותי שציינתי בקשר לאחדות ההנהגה בעולם (כלומר: התפיסה היהודית היא שכל ההנהגה של העולם יוצאת מאחדות אחת, משאיפה אחת, ממגמה אחת. אך בנצרות יש כאילו התנגשות בין שני אינטרסים נפרדים של רע וטוב) אפשר לראות מעיון נרחב בהגות והפילוסופיה היהודית והנוצרית. הפילוסופיה היא שורש הכל, היא מגדירה מה נכון ומה לא, מה חשוב ומה לא, מה מוסרי ומה לא. כתוצאה מהפילוסופיה בקשר למהות הטוב והרע אפשר להבין את עבודתנו בעולם. היהדות רוצה לגלות את כל הטוב, גם מה שנראה רע במבט ראשון. והנצרות לא חושבת שיש טוב שאפשר לגלות ברע (כי זה רע עצמי), ומצד שני אי אפשר להשמיד לגמרי את כל הרע גם בגלל שהוא חזק וגם בגלל שזה יפגע קשה בקיום העולם לכן צריך לחיות תוך שמירה שהרע לא יעלה יותר מדי וישתלט על העולם.
יש הנחות יסוד המושרשות בפילוסופיה הדתית, מה שקורה בפועל זה כבר סיפור אחר. אנחנו צריכים לשאוף להחזיר את היהדות למקוריותה, לא להתפס לכל מיני בעיות שנגרמו כתוצאה מגורמים חיצוניים.
אמרת שלכל דת יש בעיות. אבל יש להבחין בין בעיה בשורש, בתפיסת עולם המקורית, לבין בעיה מקרית שבאה מבחוץ.
[נערך על-ידי אביץ בתאריך 2004/07/05 12:30][נערך על-ידי אביץ בתאריך 2004/07/05 12:34]
2004-07-05 12:52
Enn
מאמר מעניין.
2004-07-05 14:12
CJtheone
כמו שאמר ניטשה יצר הרע חזק יותר מיצר הטוב וזה ברור מאליו... כסף,עוצמה,השתלטות על אדם אחר ולהתעלות על אחרים אצל בן אדם בחברה תמיד עומד על הראשון. החזק שורד...החזק הוא מי שיבין יותר מהר מכולם מהם כללי המשחק בחיים האלה ואיך משתמשים בקלפים שיש בידך. אני יכול לדבר על זה שעות ולהרחיב עד מאוד...אבל אין לי כח כי קהל הקוראים מעטים יבינו את ניטשה בלי לקרוא את ספריו ואת הביוגרפיה שלו ...ומה בדיוק המסר שלו.
2004-07-05 14:45
cp77fk4r
יפה אמרת,אבל.. איך זה מתקשר לנושא שלנו?
2004-07-05 18:03
אביץ
למי מה שכתבת על ניטשה, יש כח רע עצמי - זה קרוב יותר להשקפה הנוצרית. על פי השקפה זו הרע הוא יותר חזק מהטוב ואם תהיה מלחמה חזיתית בין הרע לטוב, הרע ינצח. כי הטוב הוא רכרוכי ומוסרי והוא מפחד לעשות דברים קיצוניים. לעומת זה, לרע אין גבולות. אפשר לראות את זה בסאגת מלחמת הכוכבים בסרט האחרון "מתקפת המשובטים" שהג'די רוצים כל הזמן להמנע ממלחמות, והסית' רוצים שתהיה מלחמה כי אז ידם תהיה על העליונה.
כל זה נכון אם אתה מאפיין תכונות מסויימות כרע מוחלט או כטוב מוחלט. לדוגמא: רחמנות זה טוב, כעס זה רע... אדם 'טוב' שכל כולו רחמים לא יצליח לעמוד מול אדם רע שכועס עליו, כי הוא כל הזמן ינסה לפייס אותו במילים עדינות, בעוד הלה יפליא בו את מכותיו.
ביהדות, צריך להיות טוב, אבל אין עניין להיות רכרוכי כשלא צריך. במלחמה צריך לנהוג באכזריות, כי זה הטוב. הטוב האידאלי ביהדות הוא לא יותר חלש מהרע המופרע. הגמרא אומרת על דוד המלך שכשהיה יוצא לקרב היה מקשה עצמו כארז, וכשהיה חוזר ללמוד היה מעדן עצמו כתולעת. לפעמים צריך להיות רכרוכי ולפעמים צריך להיות קשוח. שאול המלך לא הרג את אגג מלך עמלק מתוך רחמנות יתירה, שמואל הנביא גער בו על כך וקרע ממנו את הממלכה. שמואל עצמו בא ושיסף את אגג שתי-וערב. בגלל ששאול התעכב בהריגת אגג, אגג בנתיים הספיק לקיים יחסים עם איזו שפחה ובסוף יצא מזה המן שרצה להשמיד את כל עם ישראל ביום אחד! (הרבה יותר גרוע מהיטלר, רק שהוא לא הצליח בכלל, והיטלר פגע קשה בעם ישראל). דוגמא נוספת: עם כל הקושי והכאב שבהטלת פצצת אטום על הירושימה ונגסאקי, על פי חישובים שנעשו, הפצצה מנעה המון הרוגים. שאם יפן היתה ממשיכה במלחמתם היו נהרגים עוד הרבה לשני הצדדים, יותר ממה שמתו בפצצה. לכן לדעתי, זה היה מעשה מוסרי להשתמש בפצצה (למרות שהעולם המערבי לא חושב כך). כך גם אחד משני הטייסים שהטילו את הפצצות חושב. מה דעתכם?
2004-07-05 18:54
cp77fk4r
ממ תמיד אפשר לענות לך בשאלה: "מי אתה שתקבע מי יחיה ומי ימות?"
אבל.. אני אישית לא צריך לענות תשובה.. כי אני מסכים איתך בהכל (חוץ מבסוף- הקטע עם הפצצה).
אישית, אני חושב שהצלחת להסביר את זה מאוד יפה, ממש כל הכבוד על הניסוח, לא הייתי מנסח זאת יותר טוב ממך!
2004-07-05 20:43
אביץ
חן חן, רוב תודות MLWM*. שמישהו יפתח טופיק חדש בקשר להפצצה של הירושימה... (אולי זה לא מתאים למה שבלב, אלא לאקטואליה או דיבורים).
* My Little White Man.
2004-07-15 12:17
Talya
נהנתי לקרוא.
אגב בנצרות לא רוצים שיתחתנו ואומרים שזה חטא להיות עם האישה בגלל שהיא החטיאה את האדם הראשון. הם רואים אותה כשטן.
2004-07-16 15:00
אביץ
אני לא יודע אם לא רוצים שיתחתנו... מצד אחד זה חטא, מצד שני מוכרחים.
זה איזה מין פרדוקס: החטא עבר לגיטימציה משונה, הוא נשאר חטא אבל אף אחד לא יגיד לך לא לחטוא כי אתה חייב לחיות.
2004-08-01 17:32
enigma
איפה התגובה שלי בנושא???
2004-08-02 10:28
metallica
איזה ילד מפגר חק את הפורום והגיבוי היה דפוק אז גיבו מלפני שבועיים
2004-08-06 13:00
CJtheone
התגובה הטיפשית שלך נמחקה כמובן.
2004-08-06 13:40
enigma
למי דיברת תגובה טיפשית?
2004-08-06 16:04
CJtheone
אם אתה רוצה לשניכם. אבל כעקרון לenigma
2004-08-07 21:08
enigma
ואתה מתפלא למה עורכים לך הודעות? זה אתה שהתחילו להתעלם ממנו? עושים בשכל... נשתדל גם לעשות ככה מעכשיו
2004-08-08 02:20
אביץ
אנשים, אולי תריבו במקום אחר... זה גורם לי לחשוב שסוף סוף מישהו מגיב לטופיק שלי. פחחחח
עמודים:
1
