וידבר יהוה אל משה לאמר: שלח-לך אנשים ויתרו את ארץ כנען אשר אני נתן לבני
ישראל... וישלח אותם משה לתור את ארץ כנען ויאמר אליהם... וראיתם את הארץ מה הוא
ואת עם הארץ הישב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב )במדבר י"ג / 81-71, 2-1(.
שובם של המרגלים ששלח משה לתור את הארץ
תחריט נחושת מאת גוסטב דורה, 0381-3881,
צייר צרפתי, הרבה לתאר בציוריו את סיפורי התנ"ך
הדברים הללו וההתייחסות אליהם מעוררים אסוציאטיבית את ההשוואה בין מצבו של עם
ישראל אז, 1400-1200 שנה לפני הספירה, כלומר לפני כ- 3400 שנים, לבין מצבו בתחילת
המאה העשרים, בייחוד באמצעיתה - שנות השואה מזה וטרום-הקמת המדינה מזה. בשתי
התקופות הללו חי לו עם ישראל בארץ לא-לו, נתון לשעבוד, לדיכוי ולהשמדה. כאז כן עתה
מילט עם ישראל את נפשו בהתנחלות בארץ, שאמורה להיות לו מולדת, גם אם האנשים, בני
הדור המתיישב עצמם, לא בה נולדו.
כניעתה של עיר כנענית
מתואר על תבליט של רעמסס השני, 1223-1290 לפנה"ס
מעולם לא המתינה ארץ ישראל ריקה מאדם לבואם של בני ישראל. כאז כן עתה חיו בה -
בכנען שמלפני 3400 שנה כמו בארץ ישראל )פלשתינה( של טרום-המדינה, עמים אחרים -
עממי כנען בלשון המקרא, ערבים בלשון ימינו, "גויים" בלשון היהודית. שאלת היסוד אז
ועתה היתה, ועודנה - מהו הצידוק להשתלטות של עם ישראל על עמים אחרים, ואיזו היא
הדרך הנכונה לעשות כן בלחץ נסיבות קיימות, שאי אפשר להתעלם מהן. האם קיימת חובה על
עם ישראל להמשיך ולהתייחס לציווי "לך נתתי את הארץ הזאת" כאל ציווי מקודש, שאין
לבקרו או לערער עליו, או, לחילופין, האם ראוי שנתייחס אל אמירה זו באופן ביקורתי,
ונתעלם מאצטלת ה"קדושה", שרבים מנסים להלביש עליה.
מי שמתייחס אל כיבוש הארץ כאל צו אלוהי )="אלוקי"(, ומוכן לראות בכל מילה כתובה
בתורה מסר אלוהי, "דבר קודש" שחובה לקבלו ולקדשו במלואו, כמות שהוא, בלא פקפוק
והיסוס, פוטר עצמו מהתייחסות מוסרית לשאלות גורליות אלה בחייו של כל עם ושל כל פרט
בכל עם. שהרי אין ביד ההיגיון, המתחשב בפער התקופות ובהתפתחות המחשבה והתרבות,
כלים לשנות את גישתו האמונית. זאת, משום שאין כל נקודת מגע והשקה בין שפת ההיגיון
לשפת האמונה, שלא מעט מרכיבים מיסטיים תומכים את יסודותיה.
מי שמקבל את הכתוב בתורה כצו אלוהי, ומתייחס לעממי הארץ כאל בני אדם נחותים, לעתים
כאל לא-אדם כלל, אין בנמצא קצה-חוט המקשר בינו לבין התפיסה ההומניסטית-הכלל-אנושית
המתקדמת, זו הרואה את כל בני האדם שווים בפני בוראם. גם מתונים, לכאורה, בקרב
המנהיגות הרוחנית הדתית בימינו אינם חוסכים את דעתם על טיבו, וממילא על מעמדו של
הזר, האחר, ה"גוי". וכך כתב הראי"ה, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שנחשב בעיני רבים
כמתון ומתקדם בין המנהיגים הדתיים בימינו, בספרו "אורות", פרק ה' עמ' 651: "ההבדל
שבין הנשמה הישראלית, מאווייה הפנימיים, שאיפתה, תכונתה ועמדתה ובין נשמת הגויים
כולם, לכל דרגותיהם, הוא יותר גדול ויותר עמוק מההבדל שבין נפש האדם לנפש הבהמה,
שבין האחרונים רק הבדל כמותי נמצא, אבל בין הראשונים שורר הבדל עצמי איכותי."
עם ישראל - זה שנמלט בעור שיניו מתפוצות תבל, או ששרד בעורו החרוך ועצמותיו
הדוויות משואת אירופה, חרת ב- 15 בחודש מאי 1948 על מגילת העצמאות שלו את ביטויי
השוויון בין בני האדם כולם, בלא הבדל גזע, מין, דת או לאום.
מגילת העצמאות
פסל מאת ציונה שמשי
אמנית ישראלית בת ימינו
מוצב במסגרת פסל סביבתי "מראה מקום"
שד' קוגל בחולון, מול בית "יד לבנים"
ברוח מגילת העצמאות שלו, וברוח תרבות הזמן והחשיבה האנושית )ההומניסטית( מבינים
בני עם ישראל המודרני, המתקדם והתרבותי, שגם אם לא היתה ברירה לעם שיצא ממצרים
לפני 3400 שנה אלא להתנחל בארץ מיושבת, על חשבון עמים אחרים, היו ציוויי ההשמדה
האלוהיים )מצוות ההשמדה הנצחית של העמלקי, של המדייני ושל שבעת עממי כנען( כבר אז,
בעבר העתיק, ציוויים בלתי מוסריים ולכן גם בלתי חוקיים בעליל, על פי כל אמת-מידה
שהיא.
מגילת העצמאות
הקטע בו מצהירה מדינת ישראל על עיקרון השוויון לכל אזרחיה
בלי הבדל דת, גזע ומין, והבטחת חופש דת, מצפון וחינוך
פרשנים אורתודוכסיים ניסו, אמנם, להסוות מעשים אלו במתן משמעות רוחנית להוראתו של
האל "שלח-לך", כדברי האדמו"ר מ.מ.שניאורסאהן "כי במדבר היה הכל בדקות וברוחניות"
)ליקוטי שיחות( אלא שלא ניתן להתעלם מהשמדת העממים האכזרית וחסרת הרחמים, שבוצעה
בפועל בשלב כיבוש הארץ: ויכו אותו ואת בניו ואת כל עמו עד בלתי השאיר לו שריד
וירשו את ארצו )במדבר כ"א / 53(; ונלכוד את כל עריו בעת ההיא ונחרם את כל עיר מתים
והנשים והטף לא השארנו שריד )דברים, ב / 43(; או רצח שבויי המלחמה בידי דוד המלך
שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות )שמואל ב' ח / 2(.
על אחת כמה וכמה שציוויים אלו אינם מוסריים וממילא גם לא חוקיים, לשון המעטה,
בימינו אלה, בתקופה בה חוזר עם ישראל על תהליכי ההתנחלות בארץ כנען, שפשטה בגדיה
ולבשה חדשים במקומם. כאז כן היום לא ארץ ריקה מצא עם ישראל בבואו להתנחל בה, ועם
אחר יושב וחי בה. דבר אחד לפחות השתנה מאז ועד עתה: המוסר האנושי והנורמות
החברתיות. על פי אמות מידה אלו אין בסיס וצידוק מוסרי לדעה הרווחת בקרב לא מעטים
בינינו, דתיים ושאינם דתיים, מסורתיים וחילונים גמורים, הסבורים, ולעתים גם ממשים
בפועל את מחשבתם, שדיירי הארץ, שחיו ושעודם חיים בה, אינם זכאים לחיים עצמיים להם
זכאים בני ישראל, אם בכלל זכאים ה"גויים" לחיים, או לחיים בגבולות הארץ. לגבי אלו
מתממש הצו האלוהי יום יום בתפילות ובקיום תרי"ג מצוות האל ביחס לעמלקי ולכנעני: לא
להחיות נשמה משבעת עממין; או למחות זרע העמלקי מן העולם. אלה עוברות על נקלה
מטמורפוזה לדמויות ה"גויים", הגרים והחיים כיום באותה ארץ ישראל עצמה, ושעל פי
חוקי ההלכה השמדתם היא חובה מקודשת, או, במקרה הטוב, הריגתם מותרת.
מרכבת מלחמה כנענית
אוגרית, 1400 לפני הספירה
)תקופת כיבוש הארץ בידי בני ישראל(
קטע מקערת זהב, כיום במוזיאון הלובר, פאריס.
נגד גורסים אחרים לזכותם האנושית, החברתית והלאומית המלאה של אותם "גויים" בנחלתם.
מהי הזכות הזאת? מהם גבולותיה הטריטוריאליים, החברתיים והרוחניים? על כך בפרשה
אחרת. לפני שנגיע לשלב זה של דיון יהיה על בני ישראל של ימינו, ועל משה רבנו
ויהושע בן-נון המודרניים, לשנות את גרסתם "המקודשת" בנושא ההתנחלות והשמדת עממי
כנען, ולבור לעצמם דרך חלופית, אנושית, מוסרית, מודרנית, גם אם יימצא צידוק
היסטורי-לאומי להתיישבות מחדש של יהודים בארץ ישראל. המנדט החוקי האלוהי הוא
בר-תוקף רק לאלה המאמינים בקיומו ובתקפותו. המנדט ההיסטורי-לאומי הוא בר-תוקף
לאלה, המתייחסים ליהדות כאל תרבות ולאו דווקא כאל דת ופולחן בלבד.
פרשת שלח לך
זמני כניסת ויציאת השבת
ר' תם יציאה כניסה
21:12 20:28 19:09 ירושלים
21:15 20:30 19:16 ת"א
21:17 20:32 19:17 חיפה
21:13 20:28 19:14 ב"ש