הכול היה סבבה, בטיול ביום השני הינו בהרי ירושלים
הינו צריכים ללכת 3 ק"מ אבל בגלל בעיה הלכנו 5
למטה ירידה מאוד קשה ואז למעלה ואז למטה ואז סיבובים החלקות נפילות פה ושם וכל מיני.
טוב, זהו עברנו את זה, עכשיו הבעיה, הברכים מתקפלות לך לבד כבר.
טוב הגענו לאכסניה ב"מסרק" שם רצתי במזדרון, ילדה מהשיכבה פתחה את הדלת יצאה משם וסגרה, ואני רץ בשיא המהירות לחדר שמח שהגעתי ואז בולם במהירות רבה והיה מן דחף קדימה אבל גם אותו בלמתי בשניות הראשונות וכתוצאה מכך שבלמתי את הדחף הזה נמתח לי ברגל משהו, לא זוכר איך החובש קרה לזה, גיד עם אני לא טועה.
החובש חבש את הרגל והרגשתי אותה כמעט כמו חדשה!
טוב, בלילה אף אחד לא נתן לאף אחד לישון (כרגיל)
ואז הגוף התנתק אוטומטי אצל כולם שעתיים וחצי לפני שהינו צריכים לצאת לטיול שוב, יוצא שרק שעתיים וחצי ישננו (וככה יומיים)
ואז המורים צועקים "בוקר בוקר בוקר בוקר בוקר!!!" בלאט!!!!!!!
אנכנו גמורים שם בחדר ואז המנהל הגיע... ואז היתה את הפאדיחה
הוא בא בפעם הראשונה ושאל, אתם מוכנים? ואנכנו: כן כן....
הוא בא בפעם השניה לאחר כמה דקות ושוב שאל, יאללה אתם יוצאים כבר??
ואז אמרנו כן הינה יוצאים...
ואז הגיע לאחר עוד שתי דקות ושאל שוב, ורצה להיכנס, קמתי התלבשתי בכמה שניות פתחתי את הדלת, הוא ניכנס לחדר............כולם עדין במיטות ולא זזים אפילו חחחחחחחחחחחחח... אז הוא כזה שמח, המנהל שלנו בכלל סבבה תמיד.
והתחיל עם הצחוקים שלו, יאללה לקום, והשאר בחדר אומרים מתוך שינה "אה??"
ואז קלטו שזה מנהל חחחחחחחחחחח ומהר הזיזו את התחת.
אז יצאנו, ואיחרנו למסדר הבוקר, עם ככה היה בצבא במפקד היה שוחט אותנו...כיאילו"20 שניות התלבשת? מוכן? זוז!"
קיצור, ובאוטובוס עלינו בחזרה הביתה על כביש 6 ואז היתה תאונה מטר מהאוטבוס שלנו, מכונית במהירות 120-140 קמ"ש נתקעה בברזל המפריד בין שתי התנועות בכביש ועשתה סלטה, החובש שלנו יצא מהר מהאוטובוס, מהר סחב את הסבתא לצד לדשה מחוץ לכביש בדק דופק, ולא היה לה אז התחיל להנשים והכול...
וזה לא ממש עזר לה, היה לה כל הפנים עם הרבה דם ויצאו לה בועות לבנות מהפה :(
אז הגיעו השוטרים למקום מהר והסתכלו על המכונית המרוסקת לגמרי
ראו שם תינוק במצב בינוני. והסבתא שהחובש הנשים אותה היתה במצב אנוש
והאמא שהיתה במכונית מתה במקום (בתוך המכונית)
אז אח"כ הגיע האמבולנס
והחובש הלך בחזרה לאוטובוס.
הגענו למקום ליד מקדונלדס לנוח דיברנו עם החובש הכול בסבבה, הוא לא התרגש מזה בכלל.
הכול היה אצלו כרגיל שמח - שמר טוב טוב על קור רוח כשה פעל (בזה אני בטוח 100%)
החובש דיבר עם כולם עם כל מי שרצה לדעת מה קרה ואיך וכל הפרטים הקטנים
והוא סיפר בלי בעיה, וכל מה שעכשיו אני יודע על הדופק של הסבתא ואת הפרטים של השאר זה הוא סיפר לי, יותר נכון מישהו אחר שאל ואני היתי בקבוצה עם מי ששאל, החובש כרגיל חייך ולא זייף את החיוך שלו בזה אני בטוח.
אני יודע להבדיל בזה.[נערך על-ידי Alpha1 בתאריך 2004/06/05 11:34]