שני אנשים יצאו לדייג. האחד, דייג ותיק ומנוסה, והשני חדש בתחביב.
בכל פעם שהדייג המנוסה תפס דג גדול, הוא הכניס אותו לצידנית עם קרח, כדי שלא יתקלקל.
בכל פעם שהטירון תפס דג גדול, הוא זרק אותו חזרה למים.
הדייג הוותיק הסתכל בסקרנות על האיש שלצידו, וראה איך הוא חוזר על המעשה שוב ושוב, לאורך כל היום.
בסופו של דבר, כשממש כאב לו בעין לראות את הבזבוז המשווע הזה של דגים גדולים וטובים, הוא שאל 'למה אתה עושה את זה?? למה אתה זורק את כל הדגים הגדולים בחזרה למים?'ענה לו הדייג החדש: 'כי יש לי בבית רק מחבת קטנה'
לפעמים, גם אנחנו, בדיוק כמו אותו דייג, זורקים מאתנו והלאה הזדמנויות, חלומות, הצעות עבודה, תוכניות, שנקרות על דרכנו, בגלל שאנחנו חושבים שהמחבת' שלנו קטנה מדי עבורם.
למעשה, זו לא המחבת קטנה. כי הרי תמיד אפשר ללכת לשוק ולקנות מחבת יותר גדולה.
זו האמונה שלנו בעצמנו קטנה..
או אם לא קטנה, אז לפחות לא מספיק גדולה בכדי להתמודד עם דברים שנראים לנו גדולים.
ומוסר השכל באדיבות פונטי
לפעמים אנחנו לוקחים יותר מדי דברים, אנחנו מבזבזים משאבים חשובים ובסוף אנחנו בכלל לא משתמשים בהם, לא חבל על החיים של הדגים המסכנים? אנחנו צריכים לקחת רק את הכמות שאנחנו צריכים וזהו, תחיה ותן לחיות
[נערך על-ידי r3fl3ct10n בתאריך 2004/05/25 14:13][נערך על-ידי r3fl3ct10n בתאריך 2004/05/27 16:56]