מי שלא יודע כפר זרקא זה ישוב ערבי כמו בכה או שכם או עזה..מה שאני הולך לספר לכם קרא לי לפני כמה שבועות...(עברו מספר חודשים מאז שכתבתי את זה)
כידוע לכם או שלא ידוע ממש,נשרפה לי הדירה ולא היה לי חשמל בערך חודש...אז מה עושה כל אדם שפוי? הולך לגור אצל חברים רבל אתם מבינים? אני לא שפוי ממש אז מה שעשיתי ברוב הזמן היה לבזבז את המשכורת שלי על אוטובוסים לפה ולשם ולטייל בארצנו היפה (בעעע יפה מרחוק ורחוק מיפה ככתוב :).
יום אחד רציתי לקחת את קו 852 של אגד שנוסע לכיוון דרום ולבקר בת"א או בפרדס חנה או בנתניה או בפתח תיקווה או בכל מקום אחר בכדי להפיג את השיעמום אז-לקחתי את התיק גב של אחותי כי שלי היה מסריח מפיח שמתי שם כמה סנדוויצ'ים טעימים שהכנתי לי ממקרר של אחד מחברי בקבוק שתייה מצלמה ולדרך. התייבשתי איזה שעה בשמש ולאחר שהאוטובוס לא בא החלטתי לעלות על הקו הראשון שיגיע וככה עשיתי. לפתע האוטובוס עצר בתחנה שוממת באמצע מקום דמוי מדבר והנהג אמר שזאת תחנה אחרונה אז ירדתי. השעה הייתה בערך 11 והיה זה שיא החום (חום בדצמבר-רק בישראל) התחלתי ללכת לי לאורך הכביש כי לא רציתי להיכנס למדבר או לשטח ניסויים צבאי או מה שזה לא היה וככה הלכתי לי בערך 7 שעות בכביש שנהיה דרך עפר שנהיה כלום בסופו של דבר...וקיצר החלטתי לחזור על עקבותיי וללכת לתחנת האוטובוס בתיקווה לחזור לשם עם הזריחה התחלתי לעלות על מעין גבעה גבוהההר קטן כלפתע נתקעתי באדם כבן 60 שחום אשר לובש ג'לבייה על ראשו,בדואי חשבתי לי..."מי אתה?" הוא שאל אותי במבטא ערבי כבד ואנישחשבתי שלא יהיה אסטרטגי אם אני אדבר איתו בעברית אמרתי לו באנגלית עם המבטא הרוסי הכי כבד שיכולתי "איי דונט אנדרסטנד" (אני לא מבין) אז הוא פנה אליי באנגלית. (מכאן ואילך השיחה הנהלה באנגלית בערך אבל מטעמי נוחות אני ארשום אותה בעברית); הוא שאל אותי לשמי ועניתי לו בשם הרוסי הראשון שנכנס לי לראש-"יורי" ואז הוא שאל אם אני יודע איפה אני וסיפרתי לו שאני תייר מרוסיה שבא לבקר את משפחתי בישראל אך הלכתי לאיבוד ואני הולך כבר כמה שעות ומחפש עזרה. האיש הסתכל עליי במבט ספק מאמין ספק לא ואמר לי לבוא אחריו...
בלית ברירה התחלתי ללכת איתו והגעתי לכפר שהזכיר לי את אום אל פחם במראהו (סיפור לזמן אחר) והבנתי איפה אני בערך.."זרקא" היה כתוב שם בערבית (אני קורא טיפה). אז התחלתי לחשוב על התנאים בהם אני נמצא: נער עלוב אחד מול 130 משפחות ערביות שלא אוהבות את העם הדפוק הזה שחי פה בישראל איתם (לא אומר שמות אבל מתחיל ב-י' ונגמר ב-ם') טוב אז מה לעשות אין לי ממש דרך מילוט והתכוננתי לפרידה מהעולם הזה כשלפתע הוא הושיב אותי באוהל עם אחת מהבחורות היפות ביותר שראיתי בחיי שיער שחור וגולש עד המותניים,עיניים בצבע כחול ספיר מדהים וגוף
שפשוט לא ניתן לתאר את יופיו..וראיתי מספיק הערבי הזקן שקוראים לו 'פאדל' הושיב אותי ואמר לי לדבר איתה,לא הבנתי למה הוא מתכוון או למה מעניין אותו שאני אדבר איתה אבל שמעו-בתנאים כאלה לא מתווכחים. אמרתי לה "היי האו אר יו" (היי מה שלומך) והיא התחילה לדבר ברוסית ופה נפל מזלי כי הרוסית שלי מצויינת והתחלתי לשוחח איתה.. מסתבר שאבא שלה הוא ערבי שחי ברוסיה פעם והתחתן עם אשה רוסיה,ההיא נפטרה לפני כשנה ואביה החליט לקחת אותה ולחזור למשפחה שלו פה.
היא שאלה אותי מי אני ומה אני עושה פה וסיפרתי לה את מה שסיפרתי לאותו בחור שהיה סבא שלה אגב.
דיברנו בערך חצי שעה ואני מוכרח לציין שזאת הבחורה הכי מדהימה שראיתי מימי וממש עצוב וכואב לי שכנראה אני לא אראה אותה לעולם אבל זה בהמשך..
מסתבר שאביה של אותה נערה מתחתן היום עם אישה אחרת וכל המשפחה הגיע מכל הכפרים לחגוג את האירוע.
בערב מאוחר יותר לאחר טקס חתונה בשיא המסורת הערבית שכלל הרבה קישוטים מדורות ומזונות בין הטעימים שיצא לי לטעום (עזרתי לשחוט פרה-אושר!!) הגיע תור חלוקת המתנות; מה לא קיבל הזוג הטרי הזה- צאן ובקר,עופות יונים וחיות אחרות שאמורות לעוף,תכשיטים,דיוידי וטלוויזיה ואותי זה די הצחיק כי זאת הייתה מתנה לא קשורה כזאת...וחשבתי שגם אני חייב לתרום משהו לאירוע ,אפילו אם אחרי זה הם יירו בי או משהו (מצב רוח באותו זמן:מת מפחד-אבל הנימוס מחייב תמיד ובכל תנאי) אז חיטטתי בתיק של אחותי ומצאתי נחש מחרוזים שהיא עבדה עליו במשך החודשים האחרונים,זה היה נחש דמוי קוברה שעשוי מחרוזי עץ בצבעים תואמים קמתי וכולם הסתכלו עליי, ניגשתי אליו הושטתי לו את הנחש ואמרתי לו-כל בעלי החיים יודעים שהנחש ארסי,גם הנחש יודע שהוא ארסי אך עם זאת יש יצורים קטנים ממנו בהרבה ששורים לא בזכות הכוח אלא בזכות המיומנות והחשיבה (כל זה נאמר ברוסית) הוא חייך ותרגם לעאבית וכל הקהל הריע-זה גרם לי לתחושה טובה אך עם זאת האבן שהייתה על ליבי נותרה כמו שהיא..
בערך בחצות כולם פרשו לאוהלים והופתעתי והעובדה שעוד לא עשו לי לינץ' כלשהו אולי הם רצו לעשות את זה בשנתי אז שיהיה... מסתבר שלפי המסורת החתן ןהכלה חיים בנפרד עד ליום השישי מאז חתונתם ואז יש עוד הילולה אז בינתיים ישנתי עם הא בא של אותה נערה באוהל,דיברנו מעט על רוסיה וסטאלין ומוחמד ועוד כל מיני דברים והלכנו לישון...
בלילה שמעתי לחישה באוזן,לחישה מוכרת ואהובה שכה רציתי לשמוע של אותה נערה כחולת עיניים ושחורת שיער (מכאן הכל ברוסית בל שוב מטעמי נוחות אני רושם בעברית) .
היא אמרה לי לקום בשקט ולבוא איתה וככה עשיתי היא לקחה אותי לבריכה כזאת שהייתה מעין מאגר מים וישבנו על שפתה...חשבתי לשחות קצת אבל כשקפצתי דפקתי ת'ברך כי המים היו רדודים והיא צחקה ואני צחקתי והירח זרח והרוח שרה את אותה מנגינה מוכרת של מדברוית רחוקות וגיבורי עבר מופלאים...היא סיפרה לי על אמה שלה והקשבתי,אני מניח שזה עזר לה איכשהו להתגבר יותר מהעובדה של לספר לי והקשבתי סיפרתי לה על החיים שלי מפה,אבל אמרתי שהכל קרה ברוסיה...סיפרתי לה על חוות מבודדות ועל ארמונות של חול,עד כמה הם יפים ועד כמה הם שבריריים...שוחחנו על פילוסופיה ומדעים...על מחול והסטוריה...הסתכלתי עליה במבט מרוכז ביותר בניסיון לזכור כל פרט מאותו רגע שידעתי שיחלוף ובאותו הרגע הבנתי שאם אני עוד לא מת אז אולי יש תקווה אבל אולי אין,נישקתי אותה והיא אותי והזמן חלף והשמש החלה להופיע על פני ההרים שניצבו שם...חזרנו לכפר ובדויק ראיתי את פאדל-אותו זקן שמצא אותי יוצא מהאוהל עשיתי כאילו יצאתי גם אני באותו רגע ושאלתי אותו מה הוא עשה,הוא אמר לי שהוא רוצה להכין הפתעה לזוג הטרי ולבנות להם גדר (בדיקת מציאות: זקן בן 60+גדר ענקית מסביב לקוטג'=לא בריא) הצעתי לו את עזרתי והוא קיבל אותה,זאת הייתה עבודה מאוד קשה ואני לא מבין איך הוא עמד בזה,שעות הניקיון הרבות של ביתי השרוף כנראה חישלו אותי באופן כלשהו כי עמדתי במעסה של 6 שעות עבודה אינטנסיבית אבל בסוף סיימנו...
הגיעה ארוחת הבוקר שכללה גבינות ומעדני בשר ערבים לחך כמו שאני אוהב לומר צהריים ושוב ערב ...חיכיתי לערב כל היום כי שוב רציתי לפגוש את אותה נערה ששמה היה יסמין אגב ופגשתי אותה יותר מאוחר באותו המקום...שאלתי אותה עם אפשר למצוא פה איזה כלי מיתר או חליל באיזור והיא הוציאה מהאוהל שלה מעין סיטאר (אמ... גוף עבה דמוי ביצה בגודל של גיטרה צוואר קצר יחסית וראש מכופף אחורה) כיוונתי אותי שישמע כמו גיטרה וניגנתי לה בלדה שאני מאוד אוהב, אני לא יודע לשיר-בכלל לא יודע אבל משום מה אולי האווירה או המדבר אוהיא או משהו שאכלתי הטיבו עם קולי ונדהמתי לשמוע את עצמי שר המשכנו לצפות בירח ושאלתי אותה עם היא רוצה לגור בעיר או לבד ומה התוכניות שלה לעתיד ציפיתי לתשובה שהיא נתנה אבל התאכזבתי עוד יותר לשמוע אותה; היא אמרה שהיא תעשה כמצוות אביה לפי מיטב המסורת הערבית ותשודך למי שאביה יחליט היא רמזה אולי או שמע האלשיות בליבי רמזו לי אולי יש לי עתיד במקום כזה אבל ידעתי שלא אוכל לחיות כך,בסוד,בסוג של שקר להם יותר מאשר לעצמי..ההורים שלי כמובן שלא דאגו לי כי הם חשבו שאני לן אצל אותו חבר שאמרתי להם ( הבהרה לאור בעיות בשכ"ד עברתי לגור עם אבי היקר בלאט ) חזרתי לאוהל-לישון הפעם כי הית תשוש פשוט אך בשש בבוקר פאדל העיר אותי ואמר לי לבוא איתו...מונית חיכתה לי שם לא רחוק ופאדל אמר לי להיכנס הסתכלתי עליו ואמרתי לו שלום והוא אמר לי סאלאם אלייכום יאהודי (השלום עליך יהודי...).
לא חזרתי לשם יותר וכנראה שלא אחזור ואולי אם אני אקשיב למשאלת ליבי אני אחזור לשם בעוד שנה...הפעם עם מדים של צה"ל בתקווה לעתיד טוב יותר להם ולנו...
[נערך על-ידי silicon_wolf בתאריך 5/15/2004 3:52:30 PM][נערך על-ידי silicon_wolf בתאריך 5/15/2004 9:44:05 PM]